לקט הלכות יום טוב

ערב החג

א.      מצווה להסתפר בערב החג (שו"ע, סימן תקלא, סעיף א), ולקצוץ צפרניים לכבוד החג (שם, סימן רס).

ב.       ערב יום טוב שחל בשבת, יש להקדים ולאכול סעודה שלישית לפני תום שעה תשיעית (זמנית) של היום, ובדיעבד יש לקיים סעודה שלישית גם אחרי כן עד שקיעת החמה, אך מצווה לכתחילה למעטבאכילת פת ולא לאכול אלאכביצה (רמ"א, סימן תקכט, סעיף א, משנ"ב, שם, ס"ק ח).

ג.        אין לעסוק במלאכה בערב החג, מזמן מנחה קטנה ואילך, דהיינו מתחילת השעה העשירית (זמנית) של היום (א"ר, סימן תקכט, ס"ק א).

ד.       בקהילות רבות נוהגים לתלות לפני ארון הקודש פרוכת מיוחדת לכבוד החג (א"ר, סימן תצד, ס"ק יב, בשם מהרי"ל; ספר מנהגי וורמייזא, סימן מה).

עירוב תבשילין

ה.      כאשר חל יום טוב בערב שבת, יש לעשות 'עירוב תבשילין' בערב החג (ביום חמישי), כדי שיהיה מותר  להכין בחג (ביום שישי) את צרכי השבת (שו"ע סימן תקכז סעיף א). עירוב זה ייעשה  על ידי פת ותבשיל באופן הבא: יש לקחת דבר מבושל בשיעור כזית (27 גרם), כגון ביצה או בשר, ולצרף אליוחלה אחת או שתי מצות (ובלבד שיהיה בהן שיעור כביצה, 54 גרם), ולברך: 'ברוך...אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מצות עירוב', ולאחר הברכה יש לומר: 'בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר (= מנר דלוק) ולהוציא מרשות לרשות ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת' (שו"ע שם סעיף ב, ג; משנה ברורה שם ס"ק ז).

ו.        מצווה לקחת חלה זו (או המצות) עבור לחם משנה של סעודה שלישית של שבת, וכן להשתמש בדבר המבושל באחת מסעודות השבת (משנ"ב שם ס"ק מח: 'דכיון דאיתעביד בו מצוה חדא ליתעביד בו מצוה אחריתא').

ז.        אין לברך על עירוב תבשילין אלא אם בפועל עתידים לבשל ביום טוב לצורך שבת, ואם לאו – דהיינו שכל מאכלי השבת כבר מוכנים מערב יום טוב – יש לעשות עירוב תבשילין אך אין לברך עליו (ר"צ כהן, 'פסח שחל בשבת', עמ' קעז).

הדלקת נרות

ח.      מצווה להדליק נרות לכבוד יום טוב (שו"ע, סימן תקיד, סעיף יא, ומשנ"ב שם; רסג, סעיף ה). קיימים מנהגים שונים באשר לזמן אמירת הברכה. יש שמברכים לאחר ההדלקה כבערב שבת, ויש שמברכים לפני ההדלקה (מג"א, סימן רסג, ס"ק יב, בשם אשת ה'דרישה', שלפי שביו"ט אין איסור הדלקה, יש להדליק לאחר הברכה, והמג"א עצמו חולק). כשחל יו"ט בשבת, או ביום הכיפורים, יש לברך כבכל ערב שבת.

ט.      כשחל יו"ט במוצאי שבת, לפני ההדלקה, יש להבדיל על ידי אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' (מג"א, סימן רצט, ס"ק יג; משנ"ב, שם, ס"ק לו).

י.        מן הראוי שהבית יהיה מואר לכבוד החג, לפחות כמו בימות החול (ראה: משנ"ב, שם, ס"ק ב).

יא.    מומלץ להכין מערב החג, נר נשמה (הדולק כ-48 שעות), על מנת שבשעת הצורך יהיה אפשר להעביר ממנו אש, ובפרט כאשר היום הסמוך לחג, הוא יו"ט שני או שבת, על מנת שיהיה אפשר להדליק ממנו נרות בערב החג או השבת שלמחרת.

שהחיינו

יב.     אומרים ברכת שהחיינו בקידוש הלילה (מלבד שביעי של פסח). יש נשים המדליקות נרות, הנוהגות לברך ברכה זאת בהדלקת הנרות (במשנ"ב, בסימן רסג, ס"ק כג, סיכם שאין לברך שהחיינו על ההדלקה, אולם במקום שנהגו, אין למחות בידן).

יג.      לגבי ברכת שהחיינו בראש השנה - ככלל, שני ימי ראש השנה נחשבים ליחידה אחת, וקיים ספק באשר לברכת שהחיינו בלילה השני. על מנת לצאת מן הספק, יש לברך שהחיינו על פרי או על בגד חדשים, ולכוון גם על היום השני (שו"ע, סימן תר, סעיף ב). אולם, גם מי שאין לו פרי או בגד חדשים יברך שהחיינו (שם).

עונג החג

יד.     כתב הרמב"ם: 'חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו, שנאמר ושמחת בחגך... אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים... יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו, כל אחד בראוי לו. כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין' (שביתת יום טוב, פרק ו, הלכה יח). חיוב מדברי חכמים להתענג ולשמוח בדברים נוספים (שו"ע הרב, סימן רמב, סק"ב).

טו.    יש שכתב שיתכן שאף הקונה לאשתו פרחים לכבוד החג הוא כקונה בגדים ותכשיטים (שו"ת שבט הלוי, חלק ח, סימן קכד: 'א"כ פרחים לכב' יו"ט יתכן שהם בגדר זה, וכן בגדים וכה"ג או רקידה או טיול לכב' השמחה של היום שגורם הרחבת הדעת').

טז.    מי שאכילת בשר אינה משמחת אותו, אינו חייב בו (לקט הלכות לחג השבועות מאת הר"מ אליהו). וכן לגבי שתיית יין (מועדים וזמנים, חלק ו, סימן קיא).

האסור והמותר

יז.      כל מלאכה האסורה בשבת, אסורה ביום טוב, מלבד המלאכות שהתירה התורה לצורך 'אוכל נפש' (שו"ע, סימן תצה, סעיף א).

יח.    כל מלאכת אוכל נפש שאפשר לעשותה מערב יום טוב, בלי שיהיה באוכל כל שינוי טעם או פגם אם יעשנה מערב יום טוב, אסרו חכמים לעשותה ביום טוב, אפילו לצורך יום טוב, מחשש שמא יניח אדם מלאכות שהיה יכול לעשותן מערב החג, ויעסוק בהן במשך החג, ומשום כך יימנע משמחת החג (רמב"ם, יום טוב, פרק א, הלכה ה).

יט.    יש אומרים שמותר לכתחילה לבשל בחג כל דבר כאשר הדבר נעשה בדרך של שינוי (מהר"ח או"ז, סימן לא; מג"א, שם, ס"ק ג), ויש מחמירים (משנ"ב, שם, ס"ק י, בשם בגדי ישע; שעה"צ, שם, ס"ק יב; שעה"צ, סימן תקד, ס"ק לג).

כ.       אם היה אנוס או שהיה טרוד במיוחד, ולא היה יכול לעשות מלאכות אלו מערב החג (שו"ע הרב, שם, ס"ק ה; משנ"ב, שם, ס"ק י), או ששכח (שו"ע הרב, שם), מותר לו לעשותן בחג בלי שינוי (מג"א, שם, ס"ק ו, בשם הב"ח).

כא.   גם מלאכה שהיא רק הכנה לעשיית האוכל, או סיוע לו, מותרת בחג (ביצה כח ע"ב), ואין צורך לעשותה בשינוי (ביה"ל, סימן תצה, סעיף א), ובלבד שלא היה יכול לעשותה מערב החג. אולם אם ההכנה מערב החג תפגום מעט בטעם המאכל, הרי זה נחשב לדבר שלא היה יכול לעשותו מערב החג (רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק א, הלכה ח).

כב.   כל גזירות חז"ל שגזרו בשבת, אסורות גם בחג (רמב"ם, שם, הלכה יז).

כג.    כל דבר שאסור לעשותו בחג, אסור לומר לגוי לעשותו , כמו בשבת (ראה: רמ"א, סימן שז, סעיף כב).

בישול ואפיה

כד.   מותר לבשל בחג כל מזון שטעמו משובח יותר כאשר הוא מוגש זמן קצר לאחר בישולו (שו"ע ורמ"א, סימן תצה, סעיף א; משנ"ב ס"ק ח).

כה.   מותר לעסוק בצרכי אוכל נפש, רק עבור החג עצמו, אולם אסור להכין אוכל מיום טוב אחד עבור האחר, אפילו כשמדובר בשני ימי ראש השנה, וכל שכן עבור ימות החול שלאחר החג. כמו כן, אין לבשל סמוך מאד למוצאי החג, אפילו חל יו"ט בערב שבת, אפילו הניח עירוב תבשילין כאמור לעיל (שו"ע, סימן תקג, סעיף א).

כו.    אין הגבלה על הכמות שאותה מותר לבשל (ראה: שו"ע, סימן תקג, סעיף ב). כמו כן, מותר להכין כמות נוספת עבור אורחים שהוזמנו, אף שבואם מוטל בספק (ר"ש וגשל, 'חגים ומועדים', עמ' מד).

כז.    מותר להוסיף על הכמות הנצרכת, מתוך מטרה שהמאכל יספיק ליום אחר, כאשר הכל נעשה בפעולה אחת, או כאשר טעמו של המזון יהיה ערב יותר אם יתבשל ככמות גדולה (שו"ע, שם, סעיפים א, ב; משנ"ב, ס"ק ז).

כח.   כל מלאכה שיש בעשייתה טורח מיוחד, אסור לעשותה אף לצורך אוכל נפש (שו"ע, סימן תצט, סעיף א).

כט.   ישנן מלאכות שהן לצורך אוכל נפש שהתירה התורה לעשותם ביום טוב, אך חכמים אסרו אותן, כגון: קצירה, טחינה, דישה, זרייה, הרקדה, בצירה וצידה. מפני שחששו חכמים שמפני הרגילות לעשות כן, יעסוק בהן כל החג, ויימנע משמחת החג (טוש"ע, שם, סעיף ב. ויש אומרים שהן אסורות מן התורה).

טחינה

ל.       טחינה חיטים אסורה בחג, אולם מותר לחתוך ירקות ופירות בחיתוך דק, למעוך או לרסק במזלג, לצורך היום, כאשר טעמם ייפגם אם יכינום מערב החג (שו"ע, סימן תקד, סעיף א).

לא.   מותר למעוך או לחתוך דק, מאכלים שאין גידולם מן הארץ, כגון: ביצים, בשר וגבינה. מותר אף להשתמש בפומפיה, אולם מכיון שהשימוש בפומפיה הוא בבחינת 'עובדין דחול', יש להשתמש בה בשינוי (רמ"א, שם, סעיף ג; משנ"ב, ס"ק יט).

סחיטה

לב.   דישה כאמור, אסורה בחג, וסחיטה הינה תולדה של דישה. משום כך אסור לסחוט פירות בחג, גם לצורך אוכל נפש, גם כאשר ייפגם טעמם אם ייסחטו הפירות מערב החג (שו"ע, סימן תצה, סעיף ב. וראה: מג"א, סימן תקה, ס"ק ג, שהביא שיש מי שהתיר סחיטה לצורך או"נ), וגם בדרך שינוי אסור. אכן, מותר לסחוט פירות בחג, באופן המותר בשבת, כגון סחיטה ישירה על גבי המזון (שו"ע, סימן שכ, סעיף ד).

לג.    אסור לסחוט בגדים רטובים בחג, כמו בשבת (ראה: שו"ע, שם, סעיף טו).

בורר

לד.   מותר לברור מזון בחג, על פי התנאים הבאים:

אם היה אפשר לברור את המזון מערב החג- יהיה מותר לברור בחג, אך ורק על פי האופנים המותרים בשבת (כדלעיל סעיף...), דהיינו: א) ברירת האוכל מתוך הפסולת ולא להפך. ב) ברירה ביד ולא בכלי. ג) ברירה סמוך לאכילה או לבישול. ונכון לברור בדרך של שינוי (רמ"א, סימן תצה, סעיף א. וראה: חגים ומועדים, מילואים, עמ' קלא, שדווקא כשהיה לו פנאי בערב יו"ט ולא ברר, אולם אם לא היה לו פנאי בערב יו"ט אלא בימים שלפניו, אין להחמיר).

אם לא היתה אפשרות לברור לפני החג– מותר יהיה לברור בחג, אולם יש להקפיד לא להשתמש בכלי שנועד לברירה, כגון נפה או מסננת. כמו כן, יש להקפיד לברור באופן שיש בו פחות טרחה, וכאשר יש מעט פסולת והרבה אוכל, יש להוציא את הפסולת מתוך האוכל ולא להפך (שו"ע, סימן תקי, סעיף ב).

אין לנפות קמח בחג ניפוי ראשוני, ואף לא בדרך שינוי, אולם אם מדובר בניפוי חוזר, מותר הדבר, ובלבד שישנה מעט את דרך הניפוי (שו"ע, סימן תקו, סעיף ב).

הדחת כלים

לה.   מותר להדיח כלים בחג, ובלבד שיש בהם צורך לחג עצמו, שהרי אסור להכין מהחג לימות החול (שו"ע, סימן שכג, סעיף ו), אך מותר להדיח יותר מהדרוש, מכיוון שהדחת כל הכלים נחשבת למלאכה אחת (משנ"ב, שם, ס"ק כו).

לו.    מותר להדיח את הכלים גם באמצעות מדיח כלים שיופעל על ידי שעון שבת, שכן 'גרמא' ביום טוב מותרת (ראה: רמ"א, סימן תקיד, סעיף ג, ופסקי תשובות שם), ובלבד שסגירת הדלת לא תפעיל את המדיח.

הוצאה, יציאה וטלטול

לז.    מותר להוציא מרשות לרשות, אם קיים צורך בהוצאה בו ביום (רמ"א, סימן תקיח, סעיף א), גם כאשר פעולה הייתה יכולה להיעשות מערב החג. 'ולמה לא אסרוה, כדי להרבות בשמחת יום טוב, ויוליך ויביא כל מה שירצה, וישלים חפציו, ולא יהיה כמי שידיו אסורות' (רמב"ם, שם, הלכה ו).

לח.   אסור לצאת חוץ לתחום (אלפיים אמה) בחג כמו בשבת (שו"ע, סימן תטז, סעיף ה; תקכח, סעיף א), אלא ע"י עירוב תחומין, והדבר אסור אף לצורך אוכל נפש או מצוה (תרנה, סעיף א).

לט.   אסרו חכמים לטלטל מוקצה (שו"ע, סימן תצה, סעיף א), אולם מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש, כלומר אם יש צורך לטלטל את המוקצה על מנת להגיע לאוכל (רמ"א, סימן תקט, סעיף ז).

טעות בתפילות החג

מ.      אם טעה באחת מתפילות העמידה של החג – פרט לתפילת מוסף - והתחיל בנוסח תפילת חול במקום אתה בחרתנו, גומר את הברכה שהתחיל בה, ולאחר מכן יתחיל אתה בחרתנו. בתפילת מוסף יפסיק מיד ויתחיל אתה בחרתנו (שו"ע, סימן רסח, סעיף ב; במשנ"ב, שם, ס"ק ג).

מא.  אם טעה והתפלל תפילה של שבת, יפסיק מיד ויתחיל  אתה בחרתנו (כה"כ, שם, ס"ק טז, בשם החיד"א).

מב.   אם טעה והתפלל תפילה של יום חול וסיימה, אזי אם הזכיר את החג באחת הברכות, כגון שאמר יעלה ויבוא... ביום חג פלוני - יצא ידי חובת התפילה ואינו חוזר (משנ"ב, שם, ס"ק י; שו"ע הרש"ז, סימן תפז, סעיף ב).

טעות בברכת המזון

מג.    טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון, אם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה' של ברכת בונה ירושלים, יאמר יעלה ויבא, וימשיך כרגיל (משנ"ב, סימן קפח, ס"ק כב).

מד.   אם נזכר לאחר שאמר כבר רק את שם ה', יסיים באמירת 'למדני חוקיך' כדי שייחשב רק כאומר פסוק, ויאמר מיד לאחר מכן יעלה ויבא, וימשיך כרגיל (חיי"א, סלל מז, סעיף טז; שעה"צ, ס"ק יח).

מה.  אם נזכר לאחר שסיים ברכת בונה ירושלים, יאמר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג ... הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים (שו"ע, סימן קפח, סעיף ו).

מו.    אם התחיל לומר ברכה רביעית, ולאחר שכבר אמר ברוך ...מלך העולם, נזכר שלא אמר יעלה ויבא, יעצור ויאמר 'אשר נתן'... כדלעיל, ולאחר מכן יחזור לתחילת ברכת הטוב והמיטיב (חיי"א, שם; משנ"ב, שם, ס"ק כג. אמנם עי' בביה"ל שם).

מז.    אם התחיל באמירת הברכה הרביעית, וכבר התחיל לומר האל אבינו רענו וכו', ורק אז נזכר שטעה, יחזור לתחילת ברכת המזון, ובלבד שמדובר בשתי הסעודות הראשונות (גם בשבת וגם ביו"ט הדין כנ"ל. משנ"ב, סימן קפח, ס"ק כד; שם, ס"ק כו).