הלכות ומנהגים לחג השבועות

חודש סיון

א.      מתחילת חודש סיון ועד י"ב בו, אין אומרים תחנון ואין מתענים (רמ"א, סימן תצד, סעיף ג; משנ"ב, ס"ק ז).

ב.       ביום ג' בסיון מתחילים שלושת ימי ההגבלה, על פי הנאמר בפסוק: 'והגבלת את העם סביב' (שמות יט, יב), וגם כיום יש משמעות לימים אלו כימי הכנה והיטהרות לפני יום מתן תורה.

הכנות לחג

ג.        יש נוהגים לאפות שני מיני חלות לכבוד שבועות (רמ"א, שם, זיכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים ביום הביכורים), אחת עם חמאה על מנת לאוכלה עם מאכלי חלב (בכגון זה יש לשנות את צורת הפת, על מנת שיהיה ניכר שמדובר במאפה חלבי, כמבואר בשו"ע, יו"ד צז, א, וברמ"א שם לעניין שבועות. אכן יש לתמוה על המשנ"ב שלא הזכיר זאת בהל' שבועות, שלא כמו כה"כ)והאחרת ללא חמאה על מנת לאוכלה עם מאכלי בשר (משנ"ב, שם, ס"ק טו). יש נוהגים לאפות חלה ארוכה בת ארבעה ראשים (כלבו, סימן נב; א"ר, שם, ס"ק י).

ד.       נוהגים לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים, זכר לשמחת מתן תורה, שהיו עשבים סביב הר סיני (רמ"א, שם).

ה.      יש קהילות שנהגו להעמיד בבית הכנסת ענפי אילנות, מפני שבעצרת נידונים על פירות האילן (מג"א, שם, ס"ק ה; משנ"ב, שם, ס"ק י), אמנם הגר"א ביטל מנהג זה משום חוקות הנוצרים (מעשה רב, ס"ק קצו; משנ"ב, שם).

ליל שבועות

ו.        אין מקדימים להתפלל תפילת ערבית בכניסת החג לפני צאת הכוכבים, כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום 'תמימות' (משנ"ב, שם, ס"ק א, עפ"י הט"ז). על כן גם מי שהקדים והתפלל, עכ"פ ימתין מלקדש עד הלילה ממש, כדי לקיים 'שבע שבתות תמימות' (מג"א, שם, ס"ק א; של"ה, מס' שבועות).

ז.        רבים נוהגים לאכול מאכלי חלב בסעודת החג, ויש שהקפידו לאכול גם מאכלי בשר, לכל הפחות בסעודת היום (ראה: שערי תשובה, סימן תקכט, סעיף ב; פסקי תשובות, חלק ה, עמ' שיג).

ח.      נהגו רבים להיות ניעורים בליל שבועות ולעסוק בתורה. מקור המנהג בזוהר (בתרגום): ועל כן חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה והיו עוסקים בתורה ואמרו נבוא לנחול ירושה קדושה לנו ולבנינו בב' עולמות (פר' אמור, צח ע"א, הו"ד במג"א, בתחילת סימן תצד. ובשער הכוונות פ"ט ע"א, כתב: 'ודע כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד ויהי' עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא...').

ט.      אמנם אין לנהוג כן, אם מכיר בעצמו שלא יוכל להתפלל בבוקר בערנות ובכוונה, שלא יצא שכרו בהפסדו.

י.        יש שנהגו לעסוק בליל שבועות בלימוד תורה שבעל פה (ישועות יעקב, שם, ע"פ מדרש תנחומא שכפיית ההר כגיגית היתה על תורה שבעל פה).

יא.    מנהג נכון ללמוד תהילים ביום זה, לפי שהוא יומא דהילולא של דוד המלך (כה"ח, סימן תצד, ס"ק לד).

יב.     כתב הרוקח: 'מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות לפי שניתנה בו תורה...' (סימן רצו).

הניעור כל הלילה – ברכות

יג.      הניעור כל הלילה, כשיגיע עלות השחר, ייטול ידיו שלוש פעמים (משנ"ב, סימן ד, ס"ק כט), ולא יברך על נטילת ידיים (משנ"ב, סימן תצד, ס"ק א). כאשר יעשה צרכיו לאחר עלות השחר, יברך על נטילת ידיים ואשר יצר (משנ"ב, סימן ד, ס"ק ל, ובסידור הרב כתב שלא יברך אלא ישמע מאחר).

יד.     נחלקו הפוסקים אם יש לברך ברכות אלוקי נשמה והמעביר שינה(שע"ת, סימן מו, ס"ק ב). על מנת לצאת ידי חובת כל הדעות, ישתדל לשמוע הברכה מחברו שישן בלילה, ויכוון לצאת ידי חובה בברכתו (משנ"ב, שם, ס"ק כד).

טו.    אם ישן בלילה כשיעור 'שיתין נישמין' (=שישים נשימות), לכל הדעות יברך את כל הברכות הנ"ל (י"א ששיעורו כשלש שעות, י"א כחצי שעה, וי"א כשלש דקות, ראה: ביה"ל, סימן ד, סעיף טז).

טז.    באופן דומה ינהג לגבי ברכות התורה, דהיינו שישתדל לשמוע מחברו שישן בלילה ויכוון לצאת ברכתו.

יז.      אם אין לפניו אדם שישן בלילה, יכוון לצאת ידי חובה בברכת אהבה רבה, וילמד מעט לאחר התפילה (משנ"ב שם. אכן, דעת המג"א, שאם אין לו אפשרות לשמוע מאחר, יברך בעצמו).

יח.    אם ישן בערב שבועות, אע"פ שהיה ער כל הלילה, חייב בברכת התורה (משנ"ב, סימן מז, ס"ק כח).

יט.    מי שישן שנת קבע לאחר עלות השחר, אע"פ שהיה ניעור כל הלילה, חייב בברכות התורה (ארץ צבי, סימן יט).

כ.       נחלקו הפוסקים יש לברך על טלית קטן כשהיה ניעור כל הלילה, וספק ברכות להקל (משנ"ב, סימן ח, ס"ק מב), ונכון שבשעה שמברך על טלית גדול, יכוון לפטור בברכתה גם את הט"ק (משנ"ב, סימן תצד, ס"ק א).

מגילת רות

כא.   נהגו לקרוא מגילת רות בשבועות(רמ"א, סימן תצ, סעיף ט). יש שהצריכו לקרוא אותה מתוך מגילה כשרה ולברך על מקרא מגילה ושהחיינו (מעשה רב, סימן קעה; לוח א"י), ויש שלא החמירו והניחו לקרוא אותה מתוך חומש (שו"ת הרמ"א, סימן לה).

מוצאי החג

כב.   מקדשים את הלבנה במוצאי החג (משנ"ב, סימן תכו, ס"ק ה), אלא אם כן חל יום טוב ביום שישי, שאז מקדשים את הלבנה במוצאי שבת.

"כדי להביא את כל האור העליון לתוך העולם המוגבל ולהאיר את כל מחשכיו – ניתנה תורה בעולם. אור התורה הבוקע ממרומי – עד וחודר עד עמקי – עמקים, הוא המקשר את כל המציאות מראשית ועד אחרית, לשגבם נצח"                                                          (הראי"ה קוק, עולת ראי"ה, חלק א, עמ' קפה).