הלכות ט´ באב

התענית

א. ככלל, נשים הרות או מניקות, מתענות כמו ביום כיפור (שו"ע תקנד, ה), אולם אם הן חלשות באופן שקיים חשש שמחמת החולשה עלולות ליפול למשכב, ובפרט בחודשי ההריון הראשונים, אין לצום. כך לשונו של בעל ערוך השלחן: 'ואפילו בט"ב אם הן חלושות שקרוב שיפלו לחולי, אף בלא סכנה, אין להן להתענות. וזה הוא ההפרש בין ט"ב ליוה"כ. דביוה"כ אין לאכול רק במקום סכנה, ובט"ב אפילו שלא במקום סכנה, דבמקום חולי לא גזרו רבנן'(ערוה"ש תקנד, ז).

ב. יולדת בתוך שלושים יום מיום הלידה, והיא חלשה והצום מקשה עליה, לא תצום (הרמ"א, שם, ס"ו, החמיר כל זמן שאין צער גדול, אולם בערוה"ש, שם, ס"ח כתב שכיום אין ליולדת להתענות בתוך ל).

ג. נשים מניקות - כאשר קיים חשש שהחלב יפסק בגלל הצום, או כשהתינוק אוכל רק על ידי הנקה, מותר להפסיק את הצום (פסקי תשובות, חלק ו, עמ' קח, בשם החזו"א, ובספר תורת היולדת החמיר עד גיל ששה חודשים בלבד).

ד. חולה אף על פי שאין בו סכנה, אם הוא חלש במיוחד וחש בגופו, אוכל ושותה כפי הצורך (משנ"ב, שם, ס"ק יא).

ה. חולה שאין בו סכנה, אולם הצום עלול להזיק לו, (כגון חולי אולקוס, סכרת, לחץ דם גבוה), אין להם להתענות. (כה"ח, שם, אות כט; מועדים וזמנים, ח"ז, סימן רנז,  בשם הרי"ז מבריסק). חולה שאין בו סכנה שחייב על פי הוראת רופא ליטול כדורים בט"ב והוא אינו מסוגל לבולעם בלי לגימת מים, מותר לו לשתות מעט מים באופן שיספיקו לבליעת הכדורים (שלמי מועד, עמ' תצא, בשם הגרשז"א. הגר"ש דבליצקי הורה לי שכדי שיוכל לעלות לתורה, שישתה פחות מכשיעור, כלומר פחות מ30 סמ"ק, ולגרש"ז 35 סמ"ק).

ו. חולה שאין בו סכנה, אולם הורה לו רופא מומחה ואמין לאכול ולשתות, גם אם כרגע הוא מרגיש טוב, ואינו מרגיש צורך לאכול, לא ימתין עד שירגיש ברע, ויאכל מיד(כך הורה לי מו"ר הגר"ש דבליצקי עפ"י סברת המהרי"ל).

ז. גם מי שזקוק לאכול בתענית (כמפורט לעיל), ראוי שיאכל וישתה רק כפי הצורך ולא מעבר לכך (ראה ראיותיו של הרמ"מ קארפ, הלכות ומנהגי בין המצרים, עמ' קכב-קכג, הערה 15, שההיתר הוא בגדר דחויה ולא הותרה). כמו כן, ראוי שלא יתענג במאכלים טעימים ומהנים, אלא רק יאכל לפי הצורך ויתאבל עם הציבור (ראה: שו"ע שם).

ח. אין חינוך לאבלות (שו"ע, יו"ד, שצו, ג), ולכן אין לדרוש מילדים או לעודד אותם להתענות (ביה"ל, סימן תקנ, ד"ה הכל חייבים, בשם הא"ר), וכן אין לעודד אותם להתענות תענית שעות (שלא כמו ביום כיפור, ראה: שו"ע, או"ח, תרטז, ב. וכל זה שלא כחקרי לב, סימן קלב, ונזירות שמשון, סימן תקנ, שחינוך לשעות מנהג יפה הוא, וראה על כך: מועדי ראיה, עמ' תקמט), ואין הבחנה בין ילד שהגיע לגיל חינוך (מגיל תשע ומעלה), ובין מי שלא הגיע לגיל זה. אכן, לגבי התענית בליל ט"ב, ניתן להקדים את ארוחת הערב לפני השקיעה, ובאופן זה אין זה נחשב כתענית שעות וכחינוך לאבלות (שלמי מועד, עמ' תצ, בשם הגרש"ז אוירבך).

דברים האסורים בתשעה באב

ט. תשעה באב אסור בחמשה עינויים כמו ביום כיפור, וכן בדברים שאבלים נוהגים בהם כמו לימוד תורה ושאילת שלום. נמנעים מלשבת על גבי כסא עד לחצות היום, כמפורט להלן (על פי תענית ל ע"א; שו"ע תקנ"ד, כ; הנ"ל תקנ"ט, ג).

י. אסור ללמוד תורה בתשעה באב, מפני שנאמר 'פיקודי ה' משמחי לב', ואיסור זה מתחיל מערב ט"ב בחצות (שו"ת חת"ס, סימן קנו). ניתן ואף מומלץ ללמוד מדרשים הקשורים לחורבן (שו"ע, תקנד, ב. נחלקו האחרונים האם מצוות לימוד תורה מתקיימת בדברים אלו, ולכן יש גם חובה, או שכלל אין חיוב ת"ת בט"ב, ראה: שד"ח, ביהמ"צ ב, יב), וכן לעיין בספרי היסטוריה שמתארים את החורבן (עפ"י שמשנ"ב סק"ג), או אלו המתארים את האירועים הקשים שעבר עם ישראל בשנות גלותו, הגזרות הרדיפות ועד לשואה (עפ"י פסקי תשובות, חלק ו, עמ' קו).

יא. אסור להתרחץ ואפילו במים קרים (שו"ע, שם, ס"ז), אולם רחיצה שאינה לשם תענוג ומטרתה לנקות את הלכלוך, מותר ברחיצה מקומית בלבד (שו"ע, שם, ס"ט). נטילת ידיים של בוקר, ג"פ עד לסוף קשרי אצבעותיו (שו"ע, שם ס"י).

יב. למרות שסיכה אסורה בתשעה באב, מותר למרוח משחה רפואית (עפ"י שו"ע, שם, סעיף טו, שסיכה שאינה של תענוג מותרת).

יג. קטן מתחת לגיל חינוך מותר ברחיצה וסיכה, ומשהגיע לגיל חינוך מחנכים אותו לכל אלו (חכמת אדם, אבלות, קנב, יז). לגבי נעילת הסנדל, המנהג לחנך לכך קטנים, גם מתחת לגיל חינוך (מועדים וזמנים, חלק ז, סימן רנא, דלא כחכמת אדם הנ"ל).

יד. אסור לנעול מנעל העשוי מעור, אבל מנעל העשוי מגומי מותר (שו"ע, שם, סעיף טז), ויש מחמירים בנעלי גומי נוחות במיוחד (עפ"י הג' חת"ס לסימן תרי"ד). סנדל גומי המחופה בעור אסור (שו"ע שם), חיפוי חלקי ולא משמעותי אינו אסור (פר"ח). נעלי גומי שנראות כעור אסורות (מנחת שלמה ח"ב סימן נח אות כט. ועיי"ש הגדרת מראית עין).

טו. המנהג כיום בכל מקום שלא לעשות מלאכה בתשעה באב (פסחים נד ע"ב; טוש"ע תקנד, כב. ובב"י שם כתב: 'וכן מנהג ישראל בכל מקום ששמענו שמעם'), עד לחצות היום (רמ"א שם), ולכן אין לעסוק במסחר, וכן אין לבשל ואין להדיח כלים או לנקות את הבית עד לחצות היום. מותר לקנות מוצרי מאכל לצורך היום גם לפני חצות (כה"ח, שם, אות קו). מלאכה שאין בה שיהוי, כלומר משך זמנה קצר, באופן שלא יסיח את דעתו מהאבלות בגללה, מותרת (רמ"א שם). כל המלאכות האסורות, מותרות ע"י גוי (שו"ע שם),ודבר האבד מותר אפילו על ידי ישראל (שם).

אמירת 'עננו'

טז. בתפילת מנחה, מוסיפים בברכת שמע קולנו אמירת 'עננו'. שכח לומר, וסיים ברוך אתה שומע תפילה, אינו חוזר, ואם יזכר, יאמר באלוקי נצור (שו"ע תקס"ב, ב; משנ"ב ס"ק ו). בתפילת מנחה, בברכת בונה ירושלים, מוסיפים לומר נחם וכו' וחותמים ''מנחם ציון ובונה ירושלים' (רמ"א תקנ"ז, א, ומנהג הרבה מהספרדים לומר אותו בכל התפילות).                                          

                                                                                             

 ישובב אל עליון דברים להוייתן,

לויים לשירן וכהנים לעבודתן,

וישראל אל נוה - איתן,

עינינו תראינה ירושלים גינת – ביתן,

וארמון על משפטו, היכל ודביר על מכונתן,

ובנות יהודה בשלוותן,

וערבה לה' מנחת יהודה כימי עולם וכשנים ככקדמותן,

יעלו על רצון מזבחו, תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן,  

(רמב"ן, סוף ספר ויקרא).