הלכות ומנהגי בין המצרים

שלושת השבועות

א. הימים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב נקראים 'ימי בין המצרים' על שם הכתוב: 'כל רודפיה השיגוה בימי בין המצרים (איכה א, ג)'. ונוהגים בהם מקצת מנהגי אבלות כפי שיפורט להלן.

ב. מנהג האשכנזים הוא שאין לערוך נישואין כל אותה תקופה, ומנהג הספרדים שיש להחמיר בכך רק מראש חודש אב ועד לתענית (שו"ת יביע אומר, חלק ו, סימן מג).

ג. אין לערוך ריקודים ומחולות בימים אלו (מג"א תקנ"א, י), ובכלל זה גם אסור לנגן בכלי נגינה ולשמוע מוסיקה (ראה: פסקי תשובות, חלק ה, סימן תצג, אות ד, שהביא את דברי הפוסקים שציינו שזהו מנהג, ואף שהדבר לא נזכר בפוסקים, ניתן ללמוד זאת מק"ו מריקוד ומחול),משום כך אין להשתתף בימים אלו בקונצרט או בערב שירה.

ד. מי שמנגן לפרנסתו, או שמלמד נגינה, מותר לו להמשיך בכך עד ראש חודש אב, מכיוון שאינו עושה זאת כדי לשמוח אלא להתפרנס (ביה"ל תקנ"א, ב, ד"ה ממעטים; מועד לכל חי ט, יב).וכן מותר לתלמידים מסיבה זו ללמוד נגינה בימים אלו, אם קיים חשש סביר שההפסקה בלימוד תפגע בהם, והם יתקשו לחזור למסלול בהמשך, (ציץ אליעזר טז, יט, ועיי"ש שהחמיר בכך רק בשבוע שחל בו ט' באב, שלא כביה"ל שהחמיר מר"ח).

ה. סעודות מצווה המתקיימות בימין אלו, כגון בר מצווה (ביומו), ברית, פדיון הבן, שבע ברכות או סיום מסכת, יש המתירים לנגן, לשמוע מוסיקה ולרקוד (שכנה"ג סקל"ג; שו"ת חיים שאל, ח"א, סימן כא; הר"מ פיינשטיין לעניין שבע ברכות, הו"ד בשו"ת משנה הלכות, ח"ו, סימן קט). ויש אוסרים (סידור יעב"ץ; א"ר סקכ"ו). ובסעודות מצווה המתקיימות לאחר ר"ח אב, לכל הדעות אסור.

ו. שמיעת שירים שקטים ועצובים על ידי רדיו טייפ וכיו"ב אינם אסורים (ראה: שו"ת מהר"ם שיק, יו"ד שסח). ויש מי שכתב שבכלל שמיעת שירים בדרך זו אינה אסורה, מכיוון שאפשרות זו לא הייתה בכלל הגזירה (שו"ת חלקת יעקב א, סב). כמו כן שמיעת שירי קודש לכבוד ה', שירים שמוסיפים יראת שמים מותרת (כך הורה לי בשעתו מו"ר הגר"א שפירא שליט"א).

ז. מותר לטייל ולשחות בבריכה או בים (תשובות והנהגות, חלק ב, סימן רסג. הרגילות להבחין בין מי שכבר נהג לשחות לפני יז בתמוז ובין מי שלא, לא נמצא לה מקור בפוסקים), אולם משנכנס אב ממעטים בשמחה, ולכן יש לאסור זאת (שו"ע תקנ"א, טז). מי ששוחה לשם בריאות, מותר לו להמשיך לשחות גם בתשעת הימים. אכן יש שנמנעו ללכת בימים אלו לבריכה או לים מחשש לסכנה (מקו"ח שם; אורחות רבנו, ח"ב, עמ' קעט).

ח. נוהגים שלא לברך שהחיינו בימים שבין המצרים (ספר חסידים סימן תתמ; מהרי"ל סימן לא, וכתב שדבר שלא ניתן להדחות כגון פדיון הבן מברכים; מג" סקמ"ב. וכל זה שלא כדעת הגר"א). בשבתות שבין המצרים, יש שאסרו לברך שהחיינו, ויש שהתירו (ראה: התענית בהלכה, ירושלים תשמ"ו, עמ' קלז), ומנהגינו להקל.

ט. בזמננו שרבים נוהגים שלא לברך ברכת שהחיינו על בגדים חדשים, מותר לקנות ולחדש בגדים חדשים עד ראש חודש אב (ראה: משנ"ב, שם, ס"ק מה, שהאיסור ללבוש בגד חדש בבין המצרים הוא משום ברכת שהחיינו), ויש שמחמירים בבגדים מיוחדים, כגון חליפות וכיו"ב שלא לחדשם בימים אלו, ואף לא בשבתות (ערוה"ש שם).

י. מנהג האשכנזים הוא שלא להסתפר בכל שלושת השבועות, ולגבי ילדים, נחלקו הפוסקים אם יש להחמיר בכל שלושת השבועות (א"ר, שם, לא). ומנהג הספרדים שלא להסתפר רק מהשבוע שחל בו תשעה באב (שו"ע תקנא, ג). ויש הסוברים שגם למנהג האשכנזים, לכתחילה ראוי להתגלח בערבי שבתות שלפני ראש חודש אב (ראה: שו"ת נר עזרא, חלק ב, עמ' קנה-קנח).

תשעת הימים

יא. משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענית כו, ב), ובמגן אברהם הסביר שהכוונה שאין שמחים כלל (ראה: משנ"ב תקנא, א).משום כך: 'ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו, או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה…(שו"ע, שם, ס"ב)'.

יב. לגבי תספורת בתשעת הימים, ראה לעיל סעיף י'.

יג. למנהג האשכנזים, אין לאכול בשר ואין לשתות יין כל תשעת הימים, כולל ראש חודש אב (שו"ע, שם, ס"ט; ובמשנ"ב, סקנ"ח), ולמנהג הספרדים, האיסור מתחיל לאחר ראש חודש (כה"ח שם). איסור זה נמשך עד היום עשירי בחצות היום (כדלהלן סעיף כא'), ולמנהג הספרדים עד סיומו (שו"ע תקנח, א, וברמ"א שם).

יד. ממעטים במשא ובמתן, ובכלל זה גם רכישה של דברים יקרים (שו"ת אג"מ, ח"ג, סימן פ), אולם במקרה שאם לא יקנה עתה, יגרם לו הפסד כספי עקב עליית המחירים וכיו"ב, מותר לו לרכוש את אותו דבר גם בתשעת הימים (כך עולה מדברי המשנ"ב תקנא, יא, שאם מדובר ביריד שמוצא בו מוצר זול יותר, מותר).

טו. אסור בתשעת הימים לכבס בגדים או לגהץ, ואף לכבס בגדים על מנת ללובשם לאחר ט' באב אסור. כמו כן, אסור אפילו ללבוש בגד מכובס, ובכלל זה גם השימוש במפה מכובסת, מצעים או מגבות (רמ"א, תקנא, ג). בגד מכובס שכבר לבש אותו לפני תשעת הימים, מותר ללובשו שוב, ואף אם לבש אותו לשעה קלה בלבד, משום כך ניתן לכתחילה ללבוש בגדים לזמן מועט, ובדרך זו ניתן יהיה ללובשם לאחר מכן, בתשעת הימים. מנהג הספרדים להחמיר בכך רק החל מהשבוע שחל בו ט' באב (שו"ע שם).

טז. בגד שנתלכלך באופן שמתבייש לצאת לבוש כך, מותר לנקות את הכתם על ידי ניקוי מקומי (בגשר החיים, ח"א, פרק כא, מתיר גם באבלות שבעה. ומפורש גם בדברי הגרש"ז אוירבך, ראה: שלמי מועד, עמ' תפא).

לבנים וגרביים אינם בכלל האיסור (ראה: פסקי תשובות, חלק ו, עמ' עח), וכן מותר לצחצח נעליים(שו"ת יביע אומר או"ח ג, לא).

יז. מותר לכבס בגדי ילדים (רמ"א תקנא, יד).

יח. מנהג האשכנזים שלא להתרחץ מראש חודש אב, ואפילו במים קרים, ומנהג הספרדים שלא להתרחץ במים חמים, רק מהשבוע  שחל בו ט' באב (שו"ע, תקנא, טז, ובמשנ"ב שם). אולם כיום שהרגלי הרחצה השתנו, נראה שמותר להתרחץ גם בשבוע שחל בו, ובלבד שזו תהיה רחצה לניקיון ולא לתענוג (כפסק השו"ע, בסימן תריג, סעיף א, שהתיר רחיצה שאינה לשם תענוג, ובמשנ"ב שם, ס"ק ב, שלאיסטניס מותרת גם רחצה שמטרתה היא רק העברת הזיעה).

יט. יש שאסרו לשטוף את הרצפה בימים אלו (שו"ת שלמת חיים, ח"ד, סימן, ד, אות כד, ובספר מועדים וזמנים, ח"ח, סימן שלח, כתב שזוהי חומרא ואינה מעיקר הדין), ויש שהתירו (שו"ת יביע אומר,שם, אות ד) והמנהג כמתירים. לכבוד שבת ודאי אין להחמיר (אורחות רבנו, ח"ב, סימן קלג בשם החזו"א).

כ. השבת הסמוכה לתשעה באב, היא 'שבת חזון', למנהג הספרדים, מנהגי האבלות מתחילים רק למחרת השבת, ולכן אין בשבת זו מנהגי אבלות כלל. למנהג האשכנזים, שבת זו היא בתוך ימי האבלות, ולפי הרמ"א (תקנ"א, א)אין ללבוש בשבת זו בגדי שבת, אולם מנהגנו ללבוש בשבת זו בגדי שבת (כמנהג וילנא שהונהג ע"י הגר"א, הובא במשנ"ב, שם סק"ו). 

כא. 'בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום העשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי (שו"ע תקנח, א)'. ומנהגנו להחמיר בכך רק עד חצות היום (רמ"א שם). והוסיף בעל המשנה ברורה, שהוא הדין גם לגבי יתר מנהגי האבלות שאנו נוהגים בתשעת הימים: רחיצה תספורת וכביסה. וכשחל י' באב בערב שבת, מותר בכל אלו לכבוד שבת (משנ"ב, שם, סק"ג).

כב. בשעת הדחק, וכגון שמשפחה יוצאת לנופש מיד לאחר ט' באב, ניתן להקל ולכבס וכו' מיד עם צאת הצום (שכן לדעת המאמר מרדכי שהובא בביה"ל, האיסור בליל עשירי הוא רק לגבי בשר ויין, וכפשט לשון השו"ע).

כג. 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיה סו)שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה (בבא בתרא ס ע"ב)'.

כל מה שאדם מישראל מרבה בלימוד תורה ומדקדק בקיום מצוות, מתקשר הוא יותר בכנסת ישראל, ומרגיש בקרבו נשמת הכלל כולו בתמציתו היותר עליונה, וחש הוא בכל מהותו את הצער של כנסת ישראל בשפלותה, ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה…שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, למן תינקו ושבעתם משד תנחומיה, למען תמצו והתענגתם מזיו כבודה(הראי"ה קוק זצ"ל, אורות ישראל, פרק ג, פסקה ז).