הלכות הכשרת המטבח לפסח

בס"ד, ניסן התשע"א הרב שלמה א' גליקסברג

רב בית הכנסת ניצנים

 

הכשרת המטבח לפסח

 

הכשרת כלים - כללים

  1. הכלל היסודי ביותר בהכשרת כלים הוא 'כבולעו כך פולטו', כלומר בדרך שטעם האיסור נבלע בכלי, בדרך זו הוא גם יפלט. מסיבה זו, אם האיסור נבלע על ידי רותחים, כגון סיר שנתבשל בו מרק או תבשיל אחר, יש להגעיל את הסיר במים רותחים, ובדרך זו טעם האוכל שנותר בדפנות הכלי, יפלט.

  2. אולם, אם הכלי בלע חמץ על ידי חום האש ללא נוזלים, כגון תבנית אפיה או שיפודים, דרך ההכשרה תהיה על ידי ליבון חמור, ובדרך זו טעם האוכל שנותר בדפנות הכלי יישרף.

  3. היות והליבון שורף את שאריות המאכלים שבחלל דפנות הכלי, גם שאריות המזון שנותרו על הכלי מבחוץ יישרפו. אולם, כאשר מגעילים כלי על ידי טבילה ברותחים, ההגעלה תפליט רק את המזון שבדפנות הכלי, לכן, את שאריות המזון שעל הכלי מבחוץ (וכן בידיות הכלי), יש לנקות היטב ולהסירם. אם לא ניתן להסיר את שאריות המזון, יש ללבן את שאריות המזון בליבון קל, או להשרות את הכלי בתוך חומר ניקוי חריף (רצוי בחום) ובדרך זו ייפגם האוכל ולא יהיה ראוי למאכל כלב. מראה חלודה (כתם) אינו מעכב את ההכשרה, אולם חלודה שיש בה ממשות יש להסיר.

  4. כלים שיש להכשירם, אולם קיים חשש סביר שהם יינזקו כתוצאה מתהליך ההכשרה, לא ניתן להכשירם, מחשש שהמלבן או המגעיל יחוס עליהם ולא יכשירם כראוי.

  5. קיימים כמה סוגי הכשרה: א) הגעלה. ב) ליבון חמור. ג) ליבון קל. ד) שריה ג' ימים.

הגעלה פירושה הפלטה, כלומר שהמים הרותחים מפליטים ומוציאים את הבליעה שבדפנות הכלי. בכלל ההגעלה יש לכלול גם הגעלה לפי דרגות חום שונות, ולגבי כל אחת מהאפשרויות, דרך ההכשרה תהיה לפי דרך השימוש. להלן האפשרויות: כלי ראשון שעל גבי האש, כלי ראשון שאינו על גבי האש, עירוי מכלי ראשון, כלי שני.

  1. אמנם, משום חומרת חמץ, נוהגים לכתחילה להחמיר ולהכשיר כל כלי שהיה בו חמץ בחום שהיד סולדת ממנו, בדרך של הגעלה על ידי טבילתו בכלי מים העומד על גבי האש, וכאמור בתנאי שלא יאונה נזק לכלים.

  2. לפני תהליך ההכשרה, יש להגעיל תחילה את הכלי שבו נרצה להגעיל את יתר הכלים. לצורך זה, ניתן לקחת סיר גדול, ולהרתיח בו מים, בשלב שבו יגיעו המים לרתיחה ויעלו בועות, הם גם יפליטו את טעם החמץ הבלוע בסיר ההכשרה. על מנת להגעיל גם את צדו החיצוני של הסיר, יש להכניס לסיר הרותח ברזל מלובן, ובדרך זו יצופו המים הרותחים ויכשירו גם את שפת הסיר ואת צדו החיצוני. [במקום ברזל מלובן ניתן להרתיח קנקן מים, ובאמצעות הקנקן הרותח להציף את המים.]

  3. לכתחילה יש לשטוף את הכלים במים קרים אחרי ההגעלה.

  4. נוהגים שלא להגעיל כלים בני יומם, כלומר בתוך 24 שעות מהשימוש האחרון. בדיעבד ניתן להגעיל גם כלים שהשתמשו בהם ב- 24 השעות האחרונות, על ידי הוספה של חומר ניקוי, שיפגום את טעמם של מי ההגעלה. בליבון אין צורך להמתין 24 שעות.

  5. ליבון חמור הוא הבערת הכלי באש, עד למצב שצבעו יהפוך לאדום או שניצוצות יינתזו ממנו. ליבון קל הוא חימום הכלי באש עד למצב שאם יצמידו אליו קש או חוט מבחוץ, כלומר מהצד שלא בא במגע עם האש, הם יחרכו מרוב החום.

  6. ליבון קל לא יועיל במקום שצריך ליבון חמור, אולם הוא טוב יותר מהגעלה, וכמו כן את שאריות המזון ניתן לשרוף על ידי ליבון קל בלבד.

  7. סוג נוסף של הכשרה הוא שריה של הכלי במים למשך שלוש יממות. דרך זו תועיל רק לכלים שנשרה בהם חמץ מעת לעת (24 שעות) או שנשרה בהם חמץ עם דברים חריפים או מלוחים למשך 18 דקות, ולא לכלים שבשלו או אפו בהם חמץ. על מנת להכשיר כלי על ידי שריה, יש לנקותו תחילה מחמץ בעין. לאחר מכן, יש לשרות אותו בתוך כלי מלא במים, באופן שהכלי ישקע במים עד לשפתו. לאחר 24 שעות יש לרוקן את המים ולהחליפם במים חדשים. לאחר 24 שעות, שוב יש לבצע את אותו התהליך. דרך זו תועיל גם בכלי זכוכית ששרו בהם חמץ, לאשכנזים המחמירים בהכשרתם.


הכשרת המטבח לפסח

שיש – יש לנקותו היטב, במיוחד יש לוודא שלא יישארו בחריצים שאריות מזון. לאחר מכן יש לערות עליו מים רותחים, כאשר חומרי הניקוי עדיין על השיש. אכן, במקום העירוי ניתן להסתפק בציפוי השיש בשעוונית או במפה, על מנת לחצוץ בין כלי הפסח ובין השיש. אמנם, מנהג העולם לערות מים רותחים ואח"כ לצפות את השיש.

כיור – יש שמקילים ומסתפקים בניקיון הכיור, [מכיוון שמלכתחילה, טעם החמץ שנבלע בכיור היה פגום, כתוצאה מהשימוש בחומרי ניקוי] ולאחר מכן מערים עליו מים רותחים. ויש מחמירים, ובנוסף לעירוי מניחים בתוך הכיור קערה, או שמצפים את הכיור בנייר כסף עבה.

גז – יש ללבן את החצובה בליבון קל, ולאחר מכן לצפות אותה בנייר כסף עבה, על מנת לחצוץ בינה ובין הסירים שיעמדו עליה. את שאר הברזלים שאינם נוגעים בסיר, וכן את משטח האמייל שמתחת לחצובה, יש לנקות היטב, ולאחר מכן להבעיר את הגז למשך כחצי שעה.

תנור אפיה [יש שטוענים שכלל לא ניתן להכשיר אותו לפסח מכיוון שבלע ביבש, ולכן יש להכשירו בליבון חמור, ותנור רגיל לא מסוגל לעמוד בחום כזה. אולם, לעומתם יש שטענו, שהכלל כבולעו כך פולטו נאמר גם לגבי הטמפרטורה בה בלע בכלי]. הרוצה להכשיר תנור לפסח, יפעל לפי האופן הבא: יש לנקותו היטב, אם קיים חשש שנפלו פירורי חמץ לתוך דלת התנור, יש לשטוף את הדלת עם הרבה חומר ניקוי, עד שהפירורים יפגמו ולא יהיו ראויים עוד למאכל כלב. לאחר מכן יש להפעיל את התנור על חום גבוה למשך כחצי שעה.

תנור מתכת שיש בו מנגנון של ניקוי עצמי על ידי טמפרטורה רבת עוצמה (self cleaning), מסתבר שהוא מגיע למצב של ליבון חמור, ומותר להכשירו לכתחילה [נראה כי הסימן של ניצוצות ניתזים הוא בבחינת סימן ולא סיבה, והחומר שממנו מיוצר התנור עומד בחום רב מבלי להראות סימנים אלו]. תנור המצופה בציפוי חרס לא ניתן להכשירו.

תבניות אפיה – ממתכת או מפיירקס, יש להכשירן על ידי ליבון חמור, ומכיוון שקיים חשש סביר שתינזקנה בדרך זו, על כן לא ניתן להכשירן לפסח, ויש לרכוש תבניות חדשות מיוחדות לפסח.

פלטה של שבת – פלטת מתכת: יש לנקותה, לחממה בחום גבוה למשך שעתיים, ולכסותה בנייר אלומיניום. יש לוודא שהכיסוי מוצמד היטב לפלטה באופן שרטיבות או לחות לא תחדור בין הפלטה לכיסוי. לגבי פלטה המצופה באמייל, הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים אם ניתן להכשירה כלל, וכדלהלן בעניין כלי אמייל, ומסתבר שניתן להכשירה בדרך הנזכרת.

מיקרו גל – יש לנקותו היטב. יש להניח על הצלחת כיסוי חוצץ (כגון חתיכת קרטון). להמתין 24 שעות, ואז להניח בו כוס מים ולחממה עד למצב שחלק מהמים יתאדו, יש להשתמש בכוס הכשרה לפסח, ועדיף להוסיף למים חומר ניקוי פוגם.

מדיח כלים – יש לנקות את המסננת שבה בדרך כלל נשארים שאריות מאכל. לאחר מכן יש להפעיל את המדיח על חום גבוה, בתוכנית הארוכה והחמה. את המגשים יש להגעיל על ידי עירוי של מים רותחים (ויש שמתירים להגעילם על ידי הדחה בתוך המדיח). יש להמתין 24 שעות לאחר ההדחה האחרונה של כלי חמץ, לפני פעולת ההכשרה.

שולחן אוכל – יש לנקותו היטב, ולערות עליו מים רותחים מכלי ראשון. לחילופין ניתן להסתפק בכיסוי השולחן בניילון או בשעוונית.

מקרר וארונות מטבח – יש לנקותם היטב. במקומות שקשה לנקות וקיים חשש שנשארו שם פירורי חמץ, ניתן לשפוך בהם חומר ניקוי שיפגום את הפירורים ומעתה לא יהיו ראויים למאכל כלב. לגבי מקפיא, אם נותר בו קרח יש להפשיר אותו לפני תהליך ההכשרה.

סירים - סירים יש להגעיל.

מחבתות – ספרדים נוהגים להכשיר מחבת לפסח על ידי הגעלה, ואשכנזים מכשירים על ידי ליבון קל.

מחבת טפלון – לא ניתן להכשיר לפסח.

בלנדר ומיקסר – אם השתמשו בהם במשך השנה במאכלים קרים שאינם חריפים, מחשש שנותרו בהם שאריות מאכל יש לנקות היטב (יש לשים לב לחורים שנועדו לאוורור, וכן אם מדובר במנוע עליון, שיש לחוש שקמח הגיע לתוך המנוע), או להשרות אותם בתוך חומר פוגם, עד שהפירורים לא יהיו ראויים למאכל כלב. אם השתמשו בהם למאכלים חמים או חריפים, יש להגעיל את כל החלקים שבאו במגע עם אותם מאכלים. אם המכשיר שימש ללישת בצק, למנהג האשכנזים צריך ליבון קל, ולמנהג הספרדים ניתן להסתפק בהגעלה.

גביעי כסף – טוב להכשירם, וניתן להסתפק בעירוי מים חמים מכלי ראשון [שכן החשש הוא לכבישה של פירורי לחם במשקה שהיה בהם, והרי להלכה כבישה אינה מבליעה אלא כדי קליפה, ובכוחו של עירוי להפליט כדי קליפה].

בקבוק פלסטיק של תינוק – רצוי להחליפו, ובדיעבד ניתן גם לנקותו היטב ולהגעילו.

קומקום חשמלי ודוד מים – יש לנקות אותם תחילה מהאבנית (כדין כלי חרס שבולע). לאחר מכן ניתן להגעילם, וניתן להגעילם באופן הבא: ימלא אותם במים עד שפתם, לאחר מכן ירתיח את המים עד שיגלשו. יש לפתוח את ברד הדוד בעת הרתיחה.

טוסטר – אין להכשירו.

כלים ללישת בצק – לשיטת הרמ"א יש להכשירם על ידי ליבון קל, ומכיוון שיש חשש סביר שיתקלקלו בדרך זו, לא ניתן להכשירם.

שיניים תותבות - יש לנקותם היטב בטרם יגיע זמן איסור חמץ.

כלי חרס – לכלי חרס לא מועילה הגעלה. גם ליבון לא יועיל להם, כי יש חשש שהם ישברו בדרך זו.

כלי חרסינה חימר וקרמיקה – דינם ככלי חרס וכנ"ל.

כלי פורצלאן – רוב הפוסקים סבורים שדינם ככלי חרס וכנ"ל.

כלי זכוכית – שלוש שיטות: 1) זכוכית אינה בולעת ולכן ניתן להסתפק בשטיפה, וכך פסק השו"ע וכך נוהגים הרבה מיוצאי ספרד. 2) דינה ככלי חרס שלא ניתן להכשירו כלל. כך פסק הרמ"א וכך נוהגים האשכנזים. אולם בשעת הדחק ניתן להכשירם על ידי השריתם במים במשך שלושה ימים וכנ"ל.

3) דין זכוכית כדינם של כלי מתכות שניתן להגעיל, אולם כיון שזכוכית עדינה ולא תעמוד בהגעלה, אין להגעילה. שיטה זו לא נפסקה להלכה.

כלי דורלקס ופיירקס – לספרדים אין צורך להגעיל אלא די בשטיפה, אולם לאשכנזים לא ניתן להכשירם כלל.

כלי פלסטיק – אם השתמשו בהם למאכלים רותחים, ניתן להגעילם. אם יש בהם חריצים אין להגעילם.

כלי אמייל – יש שכתבו שכלל לא ניתן להכשירם לפסח כדין כלי חרס, יש שכתבו שניתן להכשירם על ידי ליבון קל, ורבים נוהגים כיום להגעילם כשאר כלי מתכת, ומחמירים להגעילם שלוש פעמים.

ברכונים וזמירונים – מאחר ונדבק בהם שמנונית ופירורים אין להשתמש בהם בפסח.

מגבות ומפיות – יש לבדוק בפינות שלא נישאר חמץ, ולאחר מכן לכבס.

מברשת שיניים ומברשת לניקוי בקבוקים - לא ניתן להכשיר, ויש לרכוש מברשות חדשות לפסח.

בקבוק טרמוס – לגבי הבקבוק ניתן להסתפק בשטיפה בלבד, אולם את המכסה והפקק יש להגעיל.

מימיה – יש להגעילה.

תרופות – תרופות המכילות חמץ (אפילו כמות מזערית של חמץ), אם התרופה טעימה, כגון סירופ מתוק וכדומה, אסור לאוכלה [מלבד חולה שיש בו סכנה], אולם אם טעמה של התרופה מר, ניתן לאוכלה בפסח, גם ללא הכשר, מכיוון שהיא נפסלה מאכילת כלב [ויש מחמירים, אולם ברור שכאשר החשש הוא רק לקטניות אין להחמיר].

מוצרי נקיון וקוסמטיקה – חומרי ניקוי אינם צריכים הכשר, משום שטעמם פגום. משחת שיניים, וכן שפתון, שקיים חשש שיבוא במגע עם הפה, יש לרכוש כשרים לפסח. נוזל לשטיפת כלים – עדיף לקנות כשרים לפסח.

לגבי סבון גוף או משחה הנספגת בגוף, יש מחמירים ומצריכים הכשר, על פי הכלל שסיכה אסורה כשתייה, ולכן למרות שהחמץ אינו ראוי למאכל כלב, היות והוא ראוי לסיכה, עדין שם חמץ עליו. ויש מתירים וסוברים שהכלל שסיכה כשתייה נאמר רק לגבי יום כיפור ושמן תרומה ולא לגבי פסח.

כשאנו בודקים את החמץ לאור הנר, אנו בודקים גם כן את חדרי הלב, לבער אחרי חומצת העבדות שנדבקה בנפשותינו. למען נוכל להכנס אל חוג האורה של חג חירותינו ברוממות נפש, נקיים מכל כתם של העבדות (הראי"ה קוק, מאמרי ראי"ה, עמ' 164).

בואו נא, אחים, אל הסדר כולנו, יוודע לנו שהננו בני מלכים, ועם שהחירות היא גורלו הנצחי, לא עבד ישראל ולא יליד בית ולא יהיה לבוז, מאז אשר נשא ברמה, מיום חג חירותינו, את דגל החירות וביעור החמץ, אשר יבאו כמים בקרבנו וכשמן בעצמותינו על ידי כוח האיתנים של המפעל הקדוש והנאמן, בקיימנו את דבר ד' גואל ישראל מעולם ועד העולם, אשר צוונו לשמור את המצות. שמרו את החירות ואת ביעור החמץ, והגאלו מהרה גאולה שלמה (עולת ראי"ה, עמ' רמד)