הלכות ערב פסח שחל בשבת

שבת הגדול

         א.         המנהג הוא שהרב דורש בשבת שקודם הפסח הנקראת 'שבת הגדול'. הדרשה עוסקת בענייני דיומא ובהלכות הפסח (משנ"ב, סימן תכט, ס"ק ב).מאחר והשנה חל שבת הגדול בערב הפסח, יש להקדים את הדרשה לשבת שלפניה (משנ"ב שם, ובערוה"ש, שם סעיף ה, שתוכן הדרשות לא בהלכה, לכן אין צורך להקדים את הדרשה).

         ב.         נהגו רבים מעדות אשכנז לומר בשבת הגדול במנחה את ההגדה, מתחילת 'עבדים היינו' עד 'לכפר על כל עונותינו' (רמ"א, סימן תל, ובביה"ל שם הביא את דעת הגר"א שאין לנהוג כך). גם לנוהגים כן יש לאומרה השנה בשבת הסמוכה לפסח ולא בשבת שבערב פסח (משנ"ב שם, ס"ק ב).

יום חמישי י"ב ניסן

          ג.          הבכורים מתענים בערב פסח, בין שהוא בכור לאביו ובין שהוא בכור לאמו (שו"ע, סימן תע, ס"א),וכן אביו של בכור קטן מתענה בערב פסח (רמ"א שם ס"ב, ויש מי שאומר שבערב פסח אינו חייב להתענות עבור בנו הבכור, ראה: שו"ת יחווה דעת, ח"א עמ' רעג). לדעת רוב הפוסקים ניתן להקל ולהפטר מן התענית ע"י השתתפות בסעודת מצוה (הכרעת המשנ"ב שם, ס"ק י, וכ"פ: שו"ת אג"מ, או"ח ח"א, סימן קנז; שו"ת מנחת יצחק, ח"ג סימן צג; שו"ת יביע אומר, ח"ד או"ח סימן יג). השנה מכיוון שערב פסח חל בשבת, יש להקדים את התענית ליום חמישי (שו"ע ורמ"א, שם, ס"ב).

         ד.         מקדימים לבדוק את החמץ ביום חמישי בלילה החל מצאת הכוכבים (שו"ע, סימן תמד, ס"א). קודם הבדיקה יברך 'על ביעור חמץ', ולאחריה יבטלו באמירת 'כל חמירא' כבכל שנה. שכח ולא בדק ביום חמישי, יבדוק ביום שישי מיד כשיזכר (שו"ע, סימן תלה, ס"א).

יום שישי י"ג ניסן

         ה.         המנהג לבער את החמץ בשריפה, וטוב לשורפו ביום עד שעה חמישית קודם שיגיע זמן איסורו (שו"ע, סימן תמד, ס"ב). חמץ שנזרק לפח האשפה, אם הפח הוא בחצר פרטית, יש לבער את החמץ לפני זמן איסורו, ובדיעבד ניתן לשפוך עליו חומר ניקוי חריף, עד שלא יהיה ראוי למאכל כלב. אם הפח שייך לרשות המקומית, ומונח ברשות הרבים, והונח שם החמץ לפני זמן איסורו, החמץ מופקר ואין צריך לבערו (הגרש"ז אוירבך, שלמי מועד, עמ' שנז. אמנם יש שהחמירו בכך, והצריכו לבער את החמץ שהשליך לפח, ראה: פסקי תשובות, עמ' נ-נב).

          ו.          גם השנה יש לבער את החמץ ביום שישי קודם חצות עד לסוף שעה חמישית, כדי שלא יבואו לטעות בשאר השנים, אולם לאחר השריפה אין צריך לבטלו. ביום השבת לפני סוף שעה חמישית ישוב ויבטל את החמץ באמירת 'כל חמירא' (שו"ע ורמ"א, סימן תמד, ס"ב).

          ז.          ניתן למכור את החמץ גם במשך יום שישי, ולכתחילה טוב למוכרו עד סוף שעה חמישית כבכל שנה (ראה: סידור פסח כהלכתו פ"ב הערה ג, בשם אחרונים). וכן ניתן להגעיל בו כלים (קובץ מבית לוי, ה).

         ח.         השנה היא השנה הרביעית למחזור השמיטה, ולכן יש לקיים מצוות ביעור ו-ווידוי מעשרות ביום שישי, ולא יאוחר משביעי של פסח (זמן הביעור שנוי במחלוקת ראשונים, ושו"ע, יורה דעה, סימן שלא, הכריע שיש לבער בשביעי של פסח, ובשו"ע הרב קבע שיש לחוש לשתי הדיעות). המשמעות המעשית של מצווה זו כיום היא שמי שמחזיק ברשותו פרוטה שעליה הוא מחלל את קדושת מעשר שני ורבעי, עליו להשמידה לא יאוחר משביעי של פסח.

         ט.         המנהג לסדר בקערה שני תבשילין אף בשנה שחל ערב פסח בשבת (הכרעת המשנ"ב, סימן תעג, כב). לכתחילה יש לצלות את הזרוע כבר מערב שבת, אולם בדיעבד אם שכח, ניתן לצלות את הזרוע בליל יו"ט (מג"א שם) אך עליו לאכלה למחרת ביו"ט. את הביצה ניתן לצלות או לבשל (שו"ע ורמ"א שם)גם במוצ"ש של ליל יו"ט, ובתנאי שיאכל אותה לאחר מכן (משנ"ב, שם, ס"ק לב).

          י.          גם את החרוסת יש להכין מערב שבת (משנ"ב, ס"ק מז), ועל מנת לשמור על טריותה, ניתן להוסיף לה יין (בהנחה שמערב שבת נתן בה כבר מעט יין, שהרי אין גיבול אחר גיבול)לאחר צאת השבת (רמ"א תעג, ס"ה). בדיעבד אם שכחו להכין מע"ש, ניתן להכין בחג עצמו בשינוי (רמ"א תקד, ס"א).

שבת ערב פסח, יד ניסן

        יא.        הלכה היא שבשתי הסעודות הראשונות של שבת יש לבצוע על שתי ככרות (שו"ע רעד, ס"ד). היות ובערב פסח ניתן לאכול חמץ רק עד סוף שעה רביעית, את סעודת שבת בבוקר ניתן לקיים בשני אופנים:

        יב.        הראשון - בחמץ ממש (כפשט השו"ע, סימן תמד, ס"א), ורצוי לבצוע בשבת זו על פיתות על מנת להימנע מפירורים מיותרים. לאחר אכילת פת כשיעור (כביצה, שו"ע סימן רצא, ס"א; משנ"ב, סימן תרלט, ס"ק כג)ניתן לעבור לשולחן אחר ובו להמשיך את סעודת השבת עם אוכל הכשר לפסח, ובכלי פסח. בהנחה שיש קשר עין בין שני המקומות, ניתן יהיה לברך את ברכת המזון במקום הסעודה ולא לחזור למקום אכילת הפת (לדעת הגרש"ז שכיום היות ויש רגילות ללכת מחדר לחדר בעת הסעודה, אין זה נחשב כשינוי מקום גם אם אין קשר עין. שלמי מועד, עמ' שנו).אכן, ניתן גם לפנות ולנקות את השולחן לאחר אכילת הפת (מומלץ להסתייע במפה חד פעמית), ולהמשיך באותו מקום את יתר הסעודה, ואף ניתן באופן זה להמשיך את הסעודה בכלי פסח. כמו כן, ניתן, לאכול בכלים חד פעמיים, ובאופן זה ניתן לאכול חמץ בכל מהלך הסעודה. על מנת להספיק לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית, יש להקדים את תפילת שחרית.

         יג.         השני - לדעת חלק מן הפוסקים ניתן לקיים סעודה שניה של שבת על ידי אכילת מצה עשירה, בשיעור קביעת סעודה (ראה: שו"ע, סימן קסח, ס"ז, ובמשנ"ב, ס"ק כד, כיצד לקבוע שיעור זה), ולפי פוסקים אלו ניתן יהיה לקיים סעודה זו אף לאחר שעה רביעית (ערוה"ש, וחוק יעקב בדעת הרמ"א, תמא, א. דעת הנוב"י שניתן לאוכלה רק עד חצות. אולם בשו"ע הרב, שם, וכך משמע גם משעה"צ שם, וכ"פ בשו"ת אגרות משה, או"ח, ח"א, סימן קנה, שמנהג האשכנזים שלא לאכול מצה עשירה לאחר סוף זמן אכילת חמץ). למנהג רוב הספרדים ניתן יהיה לקיים את סעודת שחרית וגם את סעודה שלישית במצה עשירה (שו"ע, תמד, ס"א; תסב, ס"א. אמנם הר"מ אליהו מחמיר במצה עשירה של ימינו כספק חמץ, ראה: מקראי קודש, עמ' קעח).

י"ד ניסן – שבת ערב פסח

        יד.        לקראת סוף שעה רביעית, יש לנער את המפה ואת הבגדים מפירורים (שו"ע שם ס"ד)ולטאטא את המקום שבו אכל חמץ (ראה: ביה"ל, שלז, ד"ה ויש), וכן להצניע את כלי החמץ והזמירונים, ולצחצח שיניים באופן המותר בשבת (אלא אם כן המשיך את סעודתו בכלי פסח, שאז יש לצחצח שיניים לפני המעבר לכלי פסח). לאחר מכן יש לבער מן הבית את כל החמץ שנותר. רצוי לפורר ולשטוף אותו באסלה ולא להשליכו לאשפה. ניתן גם לפסול את החמץ מאכילת כלב ע"י שישפוך עליו חומר ניקוי חריף, ובדרך זו ייפסל החמץ מאכילת כלב. את הכלים והמפות החד פעמיים ניתן כאמור להשליך למיכל האשפה שברחוב.

        טו.        לקראת סוף שעה חמישית יש לבטל את החמץ כבכל שנה (שו"ע שם ס"ו), ולומר את נוסח 'כל חמירא' המופיע בסידורים.

        טז.       את הסעודה השלישית ניתן לקיים בכמה אופנים: א) באכילת פירות או בשר ודגים (רמ"א, רצא, ס"ה; תמד, ס"א). ב) על ידי מצה עשירה (למנהג רוב הספרדים וחלק מהאשכנזים), ובלבד שתסתיים הסעודה קודם שעה עשירית (משנ"ב שם ס"ק ז). ג) אכילת מיני מזונות מבושלים העשויים מקמח מצה כמו כופתאות ('קניידלאך'), (משנ"ב, תמד, ס"ק ח), אולם אין לאכול בערב פסח לחמניות האפויות מקמח מצה (משנ"ב, תעא, ס"ק יט-כ). ד) חלוקת סעודת הבוקר לשניים, עם ברכת המזון והפסקה של כחצי שעה ביניהם (אגרות חזו"א, איג' קפח, ויש שהסתפקו בפחות, ראה: פסקי תשובות עמ' לח), ובאופן זה ניתן יהיה להספיק לאכול פת ממש בשתי הסעודות, מכיוון שגם אכילת הפת של סעודה שלישית תסתיים לפני סוף שעה רביעית (מנהג המהר"ם מרוטנבורג כפי שהובא בתשב"ץ קטן, סימן כג; משנ"ב, תמד, ס"ק ח).

         יז.        אין לאכול אכילת קבע לאחר שעה עשירית, כדי שניתן יהיה לאכול בליל הסדר מצה לתאבון (שו"ע תמד, ס"א; תעא, ס"א), אך ניתן לאכול פירות, או בשר ודגים גם אחרי שעה עשירית, אולם גם באופן זה יש להקפיד לא לאכול לשובע (משנ"ב, שם, ס"ק ח).

        יח.        אין להכין שום דבר הנחוץ לליל הסדר או לחג, כגון עריכת השולחן או הכנת המאכלים, לפני צאת השבת, מכיוון שאסור להכין משבת ליום טוב (שו"ע תקיג, סע' ה, ח). לכן רצוי להכין את מרבית הדברים הנצרכים לסדר מערב שבת, ומה שלא ניתן להכין מערב שבת, ניתן יהיה להכינו לאחר צאת שבת על ידי אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' (שעה"צ, סימן רצט, ס"ק מז). כמו כן יש להכין לפני השבת מערכת פמוטים כפולה לשבת וליום טוב, מפני שאסור להדביק את הנרות ביום טוב, אולם ניתן להניח את הנרות בפמוטים מבלי להדביק. המדליקים בנרונים או בשמן יכולים להניחם במקומם לפני ההדלקה, לאחר צאת שבת.

ליל הסדר

        יט.        מייד לאחר צאת הכוכבים מדליקות הנשים נרות לכבוד יו"ט, ומברכות להדליק נר של יו"ט (שו"ע רסג, ה), ויש שנוהגות לברך גם שהחיינו (ראה: משנ"ב שם ס"ק כג). יש הנוהגות להדליק לפני הקידוש (לוח דבר בעתו).

         כ.         טוב להתפלל תפילת ערבית קודם ההדלקה כדי שיבדילו בתפילה. אישה המדליקה נרות לפני תפילת ערבית, תאמר לפני ההדלקה: 'ברוך המבדיל בין קדש לקדש' (שו"ע ורמ"א סימן רצט, ס"י).

       כא.       מקדשים על היין לפי הסדר: יין, קדוש, נר, הבדלה, זמן, וחותם בברכת ההבדלה המבדיל בין קדש לקדש, ואין מברכים על הבשמים (משנ"ב, סימן תצג, ס"ק ג; תעג, ס"ק ג).

       כב.       בסיום 'מגיד', בשנים רגילות אנו אומרים: 'ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים', אולם כשליל הסדר חל במוצאי שבת יש נוהגים לשנות ולומר: 'מן הפסחים ומן הזבחים', מכיוון שבשנים רגילות אכילת קורבן חגיגה (זבחים), קודמת לאכילת הפסח (פסחים), כדי שהפסח יהיה נאכל על השובע, אולם בשבת אין שוחטים קורבן חגיגה (שו"ת מהר"י וייל, סימן קצג; משנ"ב, סימן תעג, ס"ק עב; הראי"ה קוק, עולת ראי"ה).