הלכות פורים

מנהגי חודש אדר

אמרו חז"ל: 'משנכנס אדר מרבים בשמחה' (תענית כט ע"א. לעניין פסיקת ההלכה ראה בשו"ת חת"ס, חלק א, או"ח, סימן קס), וכפי שנאמר במגילה: 'והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה (מגילת אסתר ט, כב).

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו בני ישראל תורמים בחודש אדר מחצית השקל, על מנת לממן את הקורבנות שהיו קרבין החל מר"ח ניסן. זכר לאותה תרומה, נוהגים גם כיום לתרום מחצית מהמטבע הנהוגה בכל מקום ומקום (רמ"א תרצד, א). את המעות יש לתת דווקא לעניים ולא לכל מטרה אחרת (שו"ע, שם, סעיף ב, ועיי' בשערי תשובה שם מה שהעיר על טעות שנפלה אצל הבאה"ט בהבנת המג"א).

המועד שבו יש לתת את מחצית השקל, שנוי במחלוקת בין כמה מנהגים: על פי הרמ"א יש ליתנו לפני מנחה של תענית אסתר (רמ"א תרצד, א), ויש אומרים שיש ליתנו לאחר מנחה ולפני קריאת מגילה (סידור יעב"ץ ולוח א"י). י"א ליתנו בשחרית של פורים (מג"א, ש, סק"ב), וכל אחד ינהג כמנהגו, אכן ניתן לתת זכר למחצית השקל גם לאחר פורים עד לסוף חודש אדר (בשם מו"ר הגר"ש ישראלי).

אם מחלק את המעות לזכר למחצית השקל ביום פורים עצמו, ומחלקם לאביונים, יוכל לצאת בכך גם ידי חובת מתנות לאביונים (ראה: ביה"ל תרצד).

תענית אסתר

נהגו כל ישראל להתענות ביום יג באדר, ותענית זו נקראת תענית אסתר (רמב"ם תענית ה, ד; שו"ע תרפו, ב). הטעם לתענית זו הוא: 'כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום יג באדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ד' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמשה רבנו ע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהש"י רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב כמו שעשו בימים ההם' (משנ"ב שם סק" ב).

תענית זו קלה משאר תעניות, ומשום כך ניתן להקל בה בשעת הצורך, כגון נשים בהריון, על אף שאינן מצטערות, פטורות מלצום (משנ"ב תרפו, ד בשם אליהו רבה. אמנם בשעה"צ הביא את דעת המחצית השקל שהחמיר, אולם המנהג כיום להקל).

יולדת עד שלושים יום, וכן מינקת פטורות מהתענית גם אם אינן מצטערות (רמ"א שם).

חולה שאין בו סכנה, וכן מי שהצום מצער אותו מאד, לא יתענה (שם), אולם יתר האנשים הבריאים לא יפרשו מן הציבור אלא יתענו, ואפילו מי שהולך בדרך ומתקשה, יצום (שם, ובמשנ"ב סק"ו).

קריאת המגילה

חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשוב ולשנותה ביום (מגילה ד ע"א; שו"ע תרפז, א). קריאת המגילה של הלילה, זמנה מצאת הכוכבים עד עלות השחר (מג"א שם)וזריזין מקדימין למצוות (ערוה"ש שם ס"ד). אין לקריאה של הלילה תשלומים ביום (שע"ת תרפז, א).

קריאת המגילה של יום, זמנה כל היום, מנץ החמה ועד לשקיעתה, ובדיעבד אם קראה מעלות השחר יצא (שם). נאנס ולא קרא עד שקיעת החמה, יקרא גם בבין השמשות ללא ברכה (פמ"ג מש"ז תרצב, ג).

לכתחילה יקראו את המגילה במניין (שו"ע תרצ, יח). אם לא ניתן לקרוא את המגילה בעשרה, יקראו אפילו בחמשה, שגם בזה יש פרסום הנס (מקור חיים תרצ, יח).

השומע את קריאת המגילה על ידי טלפון או בשידור חי אינו יוצא ידי חובה, ואין לענות אמן לאחר הברכות (שו"ת אגרות משה ח"ב או"ח, סימן קה; שו"ת חלקת יעקב ח"א, סימן נט; שו"ת מנחת יצחק ח"ג, סימן לט ועוד). גם השומע את המגילה באמצעות רמקול, אינו יוצא ידי חובה, אלא אם כן הוא שומע את קול הקורא גם ללא הרמקול (שו"ת מנחת יצחק, ח"ג סימן קיג; שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סימן קח).

אסור לדבר בזמן קריאת המגילה עד לאחר הברכה האחרונה (שו"ע תרצב, ב).

מחנכים את הילדים והילדות במצוות קריאת מגילה (לא נתבאר מהו הגיל המחייב, וכתב המג"א, שמג, ב, שכל ילד לפי חריפותו). מנהג טוב להביא גם ילדים קטנים יותר לבית הכנסת (ראבי"ה מגילה סי' תקסט).

נשים חייבות בקריאת מגילה, ומצווה להדר ולשמוע את קריאת המגילה בבית הכנסת דווקא, משום שיש בכך פרסום הנס (ב"ח תרפז; ד"מ תרצ,ד; חיי"א קנה, ז; קשו"ע קמא, ז. הרמ"א בסי' תרצ, יח, מסתפק אם נשים מצטרפות למנין לעניין פרסום הנס).

הקורא את המגילה לנשים, והוא כבר יצא ידי חובתו, תברך האישה בעצמה לשמוע מגילה (מג"א תרצב, ה)ויש אומרים שגם תברך ברכת שעשה נסים ושהחיינו (באה"ט תרצב, ו).

בן עיר שהלך לכרך

מגילה בזמן הזה נקראת בי"ד באדר ובט"ו בו. כפרים ועיירות גדולות וכרכים שאינם מוקפים חומה קוראים בי"ד, וכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, אפילו אינם מוקפים עכשיו, ואפילו בחו"ל, קוראים בט"ו (מגילה ב ע"א; שו"ע תרפח, א-ג).

היוצא מירושלים קודם ימי הפורים לעיר שאינה מוקפת חומה, אם חוזר לירושלים, אפילו בליל יד' באדר קודם שהאיר היום, אין לו דין פרזי כלל, ועליו לקרוא את המגילה רק בטו' אדר לילה ויום כאנשי ירושלים, ואינו קורא את המגילה בליל יד אדר אע"פ שעדיין הוא נמצא מחוץ לירושלים. אולם אם חוזר לירושלים ביום יד' באדר לאחר שהאיר היום, אם לא היה לו החלטה מוקדמת לחזור קודם יום יד', חל עליו דין פרזי וחייב בקריאת המגילה ביום יד' על אף שהוא נמצא בירושלים (שו"ת הר צבי, או"ח חלק ב, סימן קכח. אכן על פי המשנ"בבסימן תרפח, ס"ק יב, אין הדבר תלוי היכן הוא נמצא בפועל משהאיר היום אלא מה היתה דעתו בעת היציאה).

משלוח מנות מתנות לאביונים

מצווה על כל אדם לשלוח מנות לחברו ביום הפורים (מגילה ז ע"א; שו"ע ורמ"א תרצה, ד). יש לשלוח לכל הפחות שתי מנות לאדם אחד, ואם שלח מנה אחת לא יצא ידי חובה, וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח (שו"ע תרצה, ה). ויש מי שכתב שמצווה גם להרבות במנות (ערוך השלחן תרפה, טו).

אין יוצאים ידי חובה אלא בדבר מאכל (תה"ד), ובדיעבד גם בנתינת כסף יצא ידי חובה (דרכי משה בשם מהרי"ל, סי תרצה; ט"ז ס"ק ד).

קטנים שהגיעו לגיל חינוך יש לחנכם במצווה זו (פרי מגדים תרצה, יד; כף החיים, שם, ס"ק נו). נערים מעל לגיל בר מצווה, יש להחמיר ולחייבם במשלוח מנות (מקור חיים), ויש מי שפוטר, מכיוון שהם סמוכים על שלחן הוריהם, ודינם שונה מקטנים היות והם אינם בכלל חובת חינוך (מג"א תרצה, יב).

אבל חייב במשלוח מנות (שו"ע תרצו, ו), אולם אין לשלוח משלוח מנות לאבל (רמ"א, שם), אולם מותר לשלוח למשפחתו כאשר היא אינה אבלה.

חייב כל אדם מישראל לקיים מצוות מתנות לאביונים ביום הפורים (מג"א ס"ק יג), ויש לתת בפורים מתנה לשני עניים לפחות, על מנת לסייע בידם לאכול את סעודת הפורים (מגילה ז ע"א; שו"ע תרצד, א).

עדיף לתת דבר מאכל, אולם ניתן גם לתת כסף (משנ"ב שם סק"ב, והביא בשם הריטב"א שיש לתת בשיעור של פרוטה לכל אביון).

פרוזים יתנו לעניים פרוזים ומוקפים יתנו למוקפים, מוקף שנתן לעני פרוז ופרוז שנתן לעני מוקף לא יצא ידי חובה (מג"א תרצה, סקי"ג).

סעודת פורים

מצווה להרבות בסעודת פורים (מגילה ו ע"ב). יש נוהגים לערוך את הסעודה בבוקר קודם תפילת מנחה (אורחות חיים ס"ק לה; של"ה כד ע"ב)ויש נוהגים לסעוד לאחר מנחה (רמ"א תרצ"ה, ב)ובלבד שרוב הסעודה תהיה ביום (לבוש שם), ובפורים של ירושלים יש לסיים את הסעודה בעוד יום (כך משמע מהמשנ"ב בס"ק טז, שניתן להמשיך את הסעודה במוצאי יד מכיוון שלמחרת זהו פורים דמוקפים, היות ולפי הרמ"א תרצה, ב: 'חייב במשתה ושמחה קצת בב' ימים ביד וטו').

חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (מגילה ז ע"ב; שו"ע שם). יש שפרשו אין צריך להשתכר ממש אלא שישתה יותר מהרגלו ומתוך כך ירדם וישן, והיות וישן לא יוכל להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (רמ"א שם).

יש נוהגים להדליק נרות בסעודה (אורחות חיים ס"ק לה).

אומרים על הנסים בתפילה, ואם שכח אינו חוזר (שו"ע תרצג, ב). יש לומר על הנסים גם בברכת המזון, ואם שכח נחלקו הפוסקים האם עליו לחזור, וספק ברכות להקל (משנ"ב שם ס"ק טו).

"נכנס יין יצא סוד (עירובין סה ע"א) ומאוד אנו צריכים בחיינו, שהסודות הנעלמים יצאו ויתגלו. כי על ידי גילוייהם של הסודות נכיר את עצמנו, נכיר את מה שחבוי בקרבנו. בשעה שנבוא לאותה הבחינה של "לבסומי עד דלא ידע", נפטר לפחות לשעה מכל אותן הידיעות המטעות אותנו, המוליכות אותנו "כשבויים ואין לפדות, כאסירים ואין להתיר", הידיעות המטעות הללו שהן המסתירות ממנו את הסוד.

מבוסמים אנחנו יותר מדאי מדמיונות חיצוניים, ובשביל כך אין אנו מרגישים את האמיתיות הפנימיות שלנו, את סוד האמת. סבורים אנחנו, שבחכמתנו ובפקחות הפקחים שבנו באנו עד הלום, להיות לנו "יתד וגדר ביהודה"...ואנו שוכחים כי לולא יד "בעל מלחמות זורע צדקות ומצמיח ישועות" לא היו כל מפעלותינו פועלות מאומה.שוכחים אנו שהיד הסודית הזאת – זאת היא כל המפעל" (הראי"ה קוק, היסוד, תרצ"ה, גליון קכב).