הלכות חנוכה

האסור והמותר בחנוכה

א.      כתב הרמב"ם בהלכותיו: 'בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה' (לשון הרמב"ם, חנוכה ג, א-ג).

ב.       אסור להספיד ולהתענות בחנוכה (שו"ע תרע, א, עפ"י הגמרא בשבת כא ע"ב), אך מותר להספיד ולהתענות ביום שלפניו וביום שלאחריו (שו"ע תרפו, א), ויש אוסרים להתענות ביום שלפני חנוכה (ב"ח ושכנה"ג בהגה"ט, בסימן תרע; כף החיים תרפו, ג).

ג.        יש נוהגים לאכול בחנוכה תבשילי חלב וגבינה לזיכרון הנס שהאכילה יהודית בתו של יוחנן כהן גדול את מלך יוון, גבינה, ומשנרדם חתכה את ראשו, ובדרך זו ברחו כולם (רמ"א תרע, ב, ובספר בן איש חי, פרשת וישב, ס"ק כד, כתב שאף שהמעשה נעשה כמה שנים קודם הנס העיקרי של חנוכה, מכיוון שאותו אויב היה ממלכי יוון ורצה גם הוא להעבירם על דתם, לכן עושים זכר לאותו נס בחנוכה).

ד.       יש שנהגו לאכול מאכלים מטוגנים בשמן, כגון סופגניות ולביבות, זכר לנס שנעשה בפך שמן (ראה על כך: ח' סימונס, 'אכילת גבינה ולביבות בחנוכה', סיני, קטו (תשנ"ה), עמ' נז-סח).

ה.      נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה, בזמן שהנרות דולקות בביתן, והוא כשיעור חצי שעה (טוש"ע תרע, א, ובמשנ"ב סק"ד, ובשעה"צ סק"ז).

ו.        נחלקו הראשונים, אם ימי חנוכה נקבעו גם למשתה ושמחה כפורים, או רק ימי הלל והודאה, והסכימו הפוסקים, שמכל מקום יש קצת מצווה בריבוי סעודות בחנוכה, מכיוון שבאותם ימים הייתה חנוכת המזבח. לכן נוהגים לומר שירות ותשבחות לה' בסעודות שמרבים בהם, ואז הן נחשבות לסעודות מצווה (שו"ע ורמ"א, שם, סעיף ב).

מצוות ההדלקה

ז.        מצוות חנוכה: נר איש וביתו, דהיינו נר אחד לכל בני הבית בכל לילה ולילה, והמהדרין מדליקין נר לכל אחד ואחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין מוסיפים בכל לילה נר נוסף.

ח.      לגבי המהדרין מן המהדרין נחלקו הראשונים: שיטת התוספות היא, שיש לנהוג בהידור, רק של מוסיף והולך כמניין הימים. אכן, לשיטה זו רק בעל הבית ידליק באופן זה, מכיוון שאם כל בני הבית ידליקו כך, לא יהיה היכר למניין הימים, וכן מנהג הספרדים (שו"ע תרע"א, ב). אולם שיטת הרמב"ם היא שהמהדרין מן המהדרין נוהגים שכל אחד מבני הבית ידליק, בדרך של מוסיף והולך, כלומר בשני ההידורים, וכן מנהג האשכנזים (רמ"א, שם). אולם גם לשיטה זו, יש להיזהר שלא להניח את כל החנוכיות בצמוד, על מנת שיהיה היכר למספר הנרות (רמ"א שם, עפ"י מהר"א מפראג).

ט.      יש להיזהר ולהעמיד את הנרות בגובה שווה (חיי אדם קנד, י)יש לתת די שמן שיספיק לכל הפחות משך זמן של חצי שעה (שו"ע תרעב, ב).

מקום ההדלקה

י.        מעיקר הדין, המצווה להדליק בפתח ביתו, גם בימינו שרבים נוהגים שלא להדליק בפתח הבית, עדין יש המנהג הוא להדליק בטפח (8 ס"מ) הסמוך לפתח השמאלי של הבית (רמ"א תרעא, ז, ובביה"ל ,שם), כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, וכשהוא נכנס ויוצא הריהו מוקף במצוות (שו"ע תרעא, ז).

יא.    ואכן, בזמן התנאים, היו מניחים את החנוכיה בפתח הסמוך לרשות הרבים (שבת כא ע"ב; שו"ע תרעא, ה), ואם הייתה חצר לפני הבית, היו מניחים את החנוכיה על פתח החצר (שו"ע שם, עפ"י התוס'). ואולם, בזמן הזה נוהגים להדליק בחלון הבית הפונה לרשות הרבים (שו"ע ורמ"א שם), ויש נוהגים להדליק בחוץ מכיוון שכיום אין חשש סכנה.

יב.     המדליק בפתח הבית או החצר, לכתחילה יקפיד להניח את החנוכיה למטה מגובה עשרה טפחים מהקרקע   (80 ס"מ), ולמעלה מגובה שלשה טפחים מהקרקע (24 ס"מ), ובדיעבד אם הניחה למעלה מעשרה טפחים עד לגובה של עשרים אמה – יצא (שו"ע תרעא, ו; משנ"ב, שם, ס"ק כו). ואם הניחה מעל לגובה של עשרים אמה (9.6 מטרים), לא יצא ידי חובתו (שם).

יג.      מי שגר בבניין דירות ודירתו גבוהה למעלה מעשרים אמה מהמקום שבני האדם עוברים בו, אם יש בסביבה בניני דירות נוספים, יוכל להדליק בחלון ביתו, מאחר ויש פרסום הנס לדיירים הגרים מולו (שו"ת שבה"ל, חלק ד, סימן סה; בשם מו"ר הגר"ש ישראלי והגר"ש דבליצקי). ויש מחמירים וסוברים שלא תיקנו חז"ל לפרסם את הנס אלא לעוברים והשבים ברחוב, ולכן הם סוברים שהגרים בדירות אלו, ידליקו הנרות בפתח דירתם (בחדר המדרגות) או בפתח הכניסה לבנין (ראה: תשובות והנהגות, חלק ב, סימן שמג).

זמן ההדלקה

יד.     מצוות הדלקת נר חנוכה היא משקיעת החמה, עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא ע"ב). ונחלקו הפוסקים: יש אומרים שהכוונה היא לתחילת השקיעה (רשב"א, ר"ן יראים ורמב"ם, וכ"פ פר"ח והגר"א), ויש אומרים שהכוונה היא לסוף השקיעה, כלומר לזמן צאת הכוכבים (רא"ש מרדכי וטור, וכן פסק שו"ע תרעב , א).

טו.    זמן שתכלה רגל מן השוק הוא כחצי שעה לאחר תחילת זמן ההדלקה (על פי השיטות המפורטות בסעיף הקודם), אולם כיום יש שמשערים זמן זה בסביבות השעה תשע בערב, מכיוון שרוב בתי העסק נסגרים בסביבות השעה שבע, ועד שהציבור שב לביתו, השעה היא כבר שמונה או תשע (ראה: פסקי תשובות, עמ' תעו). ויש מי שכתב שבשעת הדחק ניתן להדליק עד חצות, מכיוון שכיום (לפחות בערים הגדולות) מצויים עוברים ושבים ברחובות עד חצות הלילה, לכן אם נאנס, יוכל להדליק בברכה עד לחצות הלילה, בפתח ביתו (שו"ת משנה הלכות, חלק ד, סימן עט).          

טז.    בדיעבד אם עבר ולא הדליק, מדליק עד עלות השחר (שו"ע תרעב, ב), אם בני הבית עדין ערים, ואף יברך על הדלקה זו (משנ"ב שם ס"ק יא). ואם בני הבית ישנים, ידליק בלא ברכה (שם, ובעל החמד משה התיר להדליק בברכה).

יז.      שיעור השמן או גודל הנר, צריך להיות בשיעור שידלק עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא בערך כחצי שעה (שו"ע שם).

יח.    אדם שגר במקום יישוב קטן, ורוצה להדליק בפתח ביתו, יש מי שהורה, שישער בדעתו עד לאיזו שעה מצויים ברחוב עוברים ושבים בתדירות גבוהה, ולאחר שעה זו ידליק בלא ברכה (מקראי קודש בשם הגר"מ אליהו, עמ' לא). אולם אם מדליק בתוך ביתו, הדבר תלוי אם בני ביתו עדין ערים, וכדלעיל סעיפים טו-טז.

יט.    אם יודע שלא יוכל להדליק נר חנוכה בזמנו, רשאי להקדים ולהדליק בברכה מפלג המנחה, וייתן כמות גדולה יותר של שמן, על מנת שימשיך לדלוק כשיעור חצי שעה לאחר השקיעה (שו"ע שם בשם מהר"י אבוהב).

כ.       לכתחילה ישתדל להימצא בבית בזמן ההדלקה, אולם אם אינו יכול להגיע לביתו, יוכל לצאת ידי חובת ההדלקה על ידי אשתו או על ידי מי מבני ביתו, ודרך זו עדיפה על פני האפשרות להדליק מאוחר.

השמנים והפתילות

כא.   כל השמנים כשרים לנר חנוכה, לרבות שמנים הפסולים להדלקה לנרות שבת, ומצווה מן המובחר להדליק בשמן זית (שבת כג ע"א), שאורו זך וצלול (רוקח), ומפני שבו נעשה הנס (כלבו).

כב.   אין חובה להחליף את הפתילות בכל לילה, ומותר להמשיך ולהשתמש בהם ביתר הימים (שו"ע תרעג, ד), ויש שאף העדיפו פתילות ישנות (ראה: ילקוט יוסף, מועדים עמ' 220, סעיף ב). שיירי השמנים והפתילות אסורים בהנאה מכיוון שהוקצו למצוותם, ויש לשרפם בפני עצמם (שו"ע תרעז, ד; משנ"ב, שם, ס"ק יח-יט).

אורח

כג.    מי שמתארח אצל אחרים, ובני ביתו לא מדליקים עבורו, עליו להשתתף עם בעל הבית בהוצאות השמן או הנרות (שו"ע, שם, א; משנ"ב ס"ק ג), או שבעל הבית יקנה לו חלק מהשמן במתנה (מג"א תרעז, א, בשם תשובת הרשב"א).

כד.   המתארח אצל חברו, ויש לו דירה באותה העיר, עליו לשוב לביתו ולהדליק שם בזמן ההדלקה. ואם מוכרח להישאר בבית חברו, יבקש מבני ביתו שידליקו עבורו (משנ"ב, שם, סקי"ב).

כה.   משפחה המתארחת בבית מלון בשבת, ובמוצאי שבת הם שבים לביתם, עליהם להדליק בביתם ולא בבית המלון. אם הם גרים בריחוק מקום, יש לשים לב לכך שלא יעבור זמן שתכלה רגל מן השוק, ולאחר זמן זה יש לנהוג כדלעיל סעיף יד-טו.

בערב שבת ובמוצאי שבת

כו.    בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה ולאחר מכן נר שבת (טוש"ע תרעט, א). ניתן להדליק את נרות החנוכה ולברך בעוד היום גדול, אולם לא לפני פלג המנחה (בע"ש פר' וישב: 2.38; בע"ש פר' מקץ: 2.43), שהוא שעה ורבע קודם הלילה (רמ"א תרעט).

כז.    בערב שבת יש להשתמש בנרות ארוכים או בשמן רב, בכדי שידלקו לכל הפחות חצי שעה לאחר זמן ההדלקה. היות ובירושלים המנהג להדליק נרות שבת כארבעים דקות קודם השקיעה, יש לדאוג לכך שנרות החנוכה ידלקו כשעה ועשר דקות, והנוהגים להדליק בצאת הכוכבים, יש לדאוג לכך שנרותיהם ידלקו כשעה וחצי (משנ"ב, שם, סק"ב; מקראי קודש, עמ' צט, עפי הר"מ אליהו).

כח.   במוצאי שבת, יש להזדרז להתפלל ערבית מוקדם ככל האפשר, על מנת שלא יעבור זמן ההדלקה (לוח א"י לר"י טיקוצ'ינסקי).

כט.   בבית הכנסת מדליקים נרות חנוכה תחילה ולאחר מכן מבדילים (שו"ע תרפא, ב). בהדלקת נרות שבית, נחלקו הפוסקים, יש אומרים שידליק ולאחר מכן יבדיל, ויש אומרים שיבדיל ולאחר מכן ידליק, וכל אחד ינהג כמנהגו (משנ"ב תרפא, ג).            

בתפילה

ל.       כל שמונת ימי החנוכה יש לומר 'ועל הנסים' בכל התפילות, לאחר אמירת 'מודים', וכן בברכת המזון לאחר ברכת 'מודה' (שבת כד ע"א; טוש"ע תרפב, א).

לא.   טעה ולא אמר על הנסים, אם כבר אמר ברוך אתה ה' של ברכת 'הטוב שמך ולך נאה להודות' – אינו חוזר (ואין צורך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד – חיי אדם, כד, ח). אולם אם עדין לא אמר את שם ה', למרות שאמר ברוך אתה, יחזור לומר 'ועל הנסים' (שו"ע, שם).

לב.   מי ששכח לומר בתפילה, יאמר באלוקי נצור קודם יהיו לרצון דרך בקשה: הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו וכו' בימי מתתיהו וכו' (ט"ז, תרפב, ה).

לג.    בברכת המזון, אם שכח לומר 'ועל הנסים', ונזכר לפני שאמר את שם ה' שבחתימת 'על הארץ ועל המזון', יחזור ויאמר 'ועל הנסים'. אולם אם כבר סיים את הברכה בשם ה', אינו חוזר (שו"ע תרפה, א), וכשיגיע לסוף ברכת המזון, יאמר דרך בקשה: הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו וכו' (רמ"א תרפב, א; קפז, ד).

הנצחון שנתן ד' ביד עבדיו הכהנים שנתגברו על היונים שבקשו לא רק לעקור את עם ישראל ממעמדם החומרי כ"א [לעקור] את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים להיות ע"פ שרשי התורה, שתהי' הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה ואחריהן ימשכו יתר המדות והדעות הישראליות. זה שנאו עם היונים וראו בזה צר ואויב לתרבותם הם, שהעמידו לנס [את] עליצת החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות, ע"כ היתה שנאת היונים רבה מאוד לתורת ישראל. והנה כפי דרך המיצוע הנוהגת באיש הישראלי, אע"פ שאינו מצויין, מ"מ בחיי המשפחה מוכר האור העברי, הטוהר והצניעות, האמן וכל המדות המסתעפות מזה לטובה, ניכרים יפה לשם ולתפארת בכל בית בישראל המתנהג ע"פ דרכי הצורה והמצוה, ע"כ חובת מצות (נר) חנוכה נר איש וביתו (הראי"ה קוק זצ"ל, עין איה, שבת כא ע"ב).

חנוכה שמח