הלכות סוכות

עשיית הסוכה

א.      מצווה להתחיל בבניית הסוכה מיד במוצאי יום כיפור, כדי לצאת ממצווה אל מצווה (רמ"א תרכד ס"ה, ובסימן תרכה ס"א בשם מהרי"ל).

ב.      נאמר בתורה 'חג הסוכות תעשה לך', יש שהסיקו מכך, שמדין התורה חיוב גמור לבנות סוכה (שאילתות דרב אחאי, סימן קסט, וכן משמע מרש"י, מכות ח ע"א ד"ה השתא; ספר הפרדס לרש"י מה ע"ב; שו"ת אבני נזר, או"ח, סימן תנט. לדעת הירושלמי ברכות פ"ט ה"ג אף יש לברך על עשייתה), ויש מי שקבעו שהקמת הסוכה היא הכשר מצווה בלבד, ומשמעות הפסוק היא שיש לקיים את מצוות החג, ואין חיוב מיוחד בעשייתה (שו"ת הרמב"ם, סימן נא; שו"ת הרשב"ש, סימן שלד; שו"ת חת"ס, יו"ד, סימן רעא).

הישיבה בסוכה

ג.        כך היא לשונו של בעל השו"ע: 'כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת ימים בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה, וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע' (שו"ע תרלט ס"א).

ד.      אוכלים ושותים וישנים בסוכה (שו"ע שם ס"ב). אכילת עראי ושתיית מים ומשקאות אחרים, מותרים מחוץ לסוכה. כמו כן מותר לאכול פירות מחוץ לסוכה, והמחמיר בכל אלו הרי זה משובח (שם).

ה.      מהי אכילת עראי? לחם עד כביצה [כ45 סמ"ק] (שם).

ו.        עוגות או תבשילים מחמישה מיני דגן, כשקובע עליהם סעודה, חייב בסוכה (משנ"ב ס"ק טז; ביה"ל ד"ה אם, בשם מאמר מרדכי).

ז.       בשר דגים גבינה וכדומה, כאשר אוכל אותם ללא פת, גם כאשר קובע עליהם סעודה, אינו חייב בסוכה, וכל שכן כשאינו קובע עליהם סעודה (משנ"ב ס"ק יג), ויש מחמירים (ראה: משנ"ב ס"ק טו)ובפרט למי שרגיל לאכול ארוחה מרכזית כמו ארוחת צהרים ללא פת (תשובות והנהגות, חלק אף סימן שעא. ומסתבר שאין לברך בכה"ג, וכפי שגם הכריע בשעה"צ ס"ק לט).

ח.      שתיית יין גם בדרך של קביעות סעודה, אינה מחייבת ישיבה בסוכה (שו"ע שם, ועיין בביה"ל ד"ה ויין, דעות המחמירים).

ט.      ירדו גשמים הרי זה נכנס לבית (שו"ע תרלט ס"ה. מדובר בכמות גשם שעלולה לפגום בתבשיל. המשנ"ב שם בס"ק לא, קובע שגם מפני שרב ויתושים ניתן להיכנס לבית, וגם בזה הקריטריון הוא שמדובר ברמת חום שעלול לפגוע בתבשיל). פסקו, רשאי לסיים את הסעודה בבית ולא לחזור לסוכה (שם ס"ו). 'וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינן אלא הדיוטות' (רמ"א שם ס"ז).

י.        ברכת 'לישב בסוכה'. נחלקו הפוסקים מהי ישיבה בסוכה, ועל איזה סוג של ישיבה יש לברך. דעת הגאונים היא שעצם הישיבה היא מצווה, ועליה יש לברך. דעת רבנו תם שישיבה בסוכה היא קביעות בסוכה, ומשום כך יש לברך רק על אכילה בסוכה, וכך היא ההלכה (שו"ע ורמ"א תרלט ס"ח; משנ"ב ס"ק מו).

יא.   יש לברך 'לישב בסוכה', מיד לאחר ברכת המוציא בורא מיני מזונות וכו', לפני הטעימה (שו"ע תרמג ס"ג).

יב.    נשים שפטורות מהסוכה, למנהג האשכנזיים רשאיות לברך, ולמנהג הספרדים לא (מחלוקת שו"ע ורמ"א לעיל סימן יז, ס"ב, ולעיל סימן תקפט, ס"ו).

יג.     הולכי דרכים שנצרכו לכך, פטורים מן הסוכה בזמן הליכתם (שו"ע שם ס"ח). אולם אין לתכנן טיול למקום שאין בו סוכה, ואין בזה את הפטור של הולכי הדרכים הנזכר (שו"ת אגרות משה, חלק ג, סימן צג).

יד.    אורחים או מטיילים במקום שאין להם סוכה, מותר להיכנס ולשבת בסוכה של אחרים גם מבלי לבקש את רשותם, ובלבד שמדובר בזמן שהסוכה פנויה, באופן שסביר שבעל הסוכה לא יקפיד על כך, 'דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה' (משנ"ב תרלז ס"ק ט). אכן אם מדובר בסוכה מטופחת, סביר שבעל הסוכה מקפיד על השימוש בה, ומשום כך אין להשתמש בסוכתו אלא ברשותו (כה"ח שם ס"ק טו).

מידות הסוכה

טו.     גובה מינימאלי - גובה חלל הסוכה, מהקרקע ועד לסכך, צריך להיות לפחות עשרה טפחים מרווחים[כלומר 80 ס"מ, וראוי להחמיר לגובה 1 מטר] (שו"ע תרלג, ח; משנ"ב ס"ק כה).

טז.    ענפים היורדים לתוך גובה חלל הסוכה, ממעטים את הגובה ופוסלים את הסוכה, אך נויי הסוכה, מנורה או כל שאינם חלק מהגג אינם ממעטים (שו"ע, שם, ס"ט; מג"א, שם סק"ז).

יז.     על מנת להכשיר סוכה נמוכה, ניתן לחקוק בקרקע באופן שישלים את גובהה לשיעור עשרה טפחים, גודל החפירה לא יפחת משבעה על שבעה טפחים (כדלהלן סעיף יט), ודפנות הסוכה יהיו קרובים לחפירה מרחק שלא יעלה על שלשה טפחים (כדלהלן סעיף כט) (שו"ע שם, ס"י; משנ"ב ס"ק כט).

יח.   גובה מקסימאלי – גובה חלל הסוכה לא יעלה על עשרים אמה [9.60 מטר] (שו"ע שם, ס"א; משנ"ב סק"א).

יט.     גודל הסוכה המינימאלי – גודל הסוכה הוא לכל הפחות שבעה על שבעה טפחים (שו"ע, תרלד, א, והוסיף שלגודל אין שיעור מקסימאלי הפוסל את סוכה).סוכה צרה משבעה טפחים, אך ארוכה משבעה, אין האורך משלים את הרוחב, והיא פסולה (משנ"ב, שם, ס"ק א, שלא כב"ח).

כ.      מרפסות שבהן הרוחב צר משבעה טפחים, ובצדן רוחב המעקה (אבן השפה בגובה הראוי לשימוש) המשלים את הרוחב לכדי שבעה טפחים, רוחב אבן השפה יצטרף וישלים לכדי שיעור של שבעה טפחים (שערי תשובה שם ס"ק ב, בשם דבר שמואל, וגם פוסקים שהתלבטו בדבריו, הקילו במעקה הנמוך מעשרה טפחים, ראה פס"ת עמ' שנב. אמנם בספר סוכה כהלכתה, עמ' 88, הביא בשם 'גדולי הוראה' שהחמירו כאשר גובהו של המעקה, גבוה מג"ט).

כא.  סוכה עגולה או משולשת (והדבר מצוי כאשר רוצים להתאים את מבנה הסוכה למרפסות הבנויות בצורה כזו), אם ניתן להכניס בתוכה ריבוע של שבעה על שבעה טפחים, כשרה. ניתן לשער זאת על ידי חוט באורך של עשרים ותשע טפחים בתוספת שני חמישיות הטפח (235.2 ס"מ לר"ח נאה, ולחזו"א 294 ס"מ), כאשר נקיף את השטח בעיגול, נדע שיש בתוכו ריבוע בגודל שבעה על שבעה (שו"ע שם ס"ב; משנ"ב ס"ק ד).

הדפנות

כב.  כל חומר כשר לעשיית הדפנות, לרבות חומרים הפוסלים לסכך (שו"ע תרל, א).

כג.    באופן שבו הדפנות הן תומכות ומעמידות את הסכך, יש להקפיד לכתחילה (שעה"צ שם ס"ק ס, ועיי"ש פירוט שיטות הראשונים בזה)שלא יהיו התומכים מדברים הפסולים לסכך (משנ"ב שם ס"ק נט). גם תמיכה מעל גבי הסכך היא בגדר 'מעמיד', ומשום כך אין לקשור את הסכך בחוטי ברזל, בחוטי ניילון (שו"ת אבן ישפה, סימן קכ), או לחברו במסמרים (ראה: משנ"ב תרכט ס"ק כו, ולגבי מסמרים בשעה"צ תרלג ס"ק ו, שכתב שהדבר אסור משום שנעשה כדירת קבע), ואף לא להניח על גבי הסכך חומרים הפסולים לסיכוך (שו"ע תרכט ס"ז, כגון סולם שמכביד על הסכך ובאופן זה מחזיק תומך בו), אא"כ הסכך עומד ברוח מצויה גם ללא המעמיד הפסול לסיכוך (שו"ת בצל החכמה, חלק ה, סימן מד, ואין לחשוש למראית עין. אכן לגבי מסמרים, לפי השעה"צ הנ"ל, יש לאסור גם באופן זה).בדיעבד הסוכה כשרה (שם תרכט, ס"ק כב).

כד.  העצה היעוצה היא להניח על גבי הדפנות, תומכים הכשרים לסיכוך, כגון קרשים או ענפים, ועל גביהם יניח את הסכך (שם ס"ק כו, שמעמיד דמעמיד כשר, אמנם החזו"א, או"ח, סימן קמג, ס"ק ג, החמיר גם בזה, אולם ראה בשו"ת חלקת יעקב, ח"ג, סימן קכז, שהמנהג עפ"י ראשונים ואחרונים שלא לחוש לזה, וכן במועדים וזמנים, ח"א, סימן פב), באופן שלולי התומכים הכשרים, הסכך לא היה עומד (מקראי קודש, סוכות, ח"א, סימן כא).

כה.  בסכך הפסול מדרבנן אין להחמיר כלל להשתמש בו לתמיכה (ביה"ל תרל ד"ה כל הדברים).

כו.    אין לעשות דפנות מחומרים העלולים להתייבש תוך שבעת ימי החג, באופן שלא יישאר מהם שיעור מחיצה המעכבת להכשר הסוכה. סוכה שכזו תהיה פסולה מיד, גם בשלב שבו הדפנות עדיין שלימות (רמ"א שם ס"א; משנ"ב ס"ק ה).

כז.   דופן שחמתה מרובה מצלתה כשרה (שו"ע שם ס"א).דופן פרוצה או שיש בה חלונות, אם הפתחים קטנים מגודל של שלשה טפחים, הדופן כשרה מדין לבוד (משנ"ב שם ס"ק כב).

כח.  מחיצה שמתנדנדת ברוח, כגון מחיצה העשויה מסדינים, יש שפוסלים גם אם כרגע הדפנות אינן מתנדנדות (ראה: שו"ע שם ס"י; משנ"ב ס"ק מח, על פי הב"ח והמג"א), ויש שמקילים (קרית ספר, סוכה פ"ד; פמ"ג א"א שסג, ד; חזו"א עז, ו). על מנת להכשיר סוכה מסדינים לכתחילה (עיין בערוה"ש שם סעיף לב, שמדייק מדברי השו"ע שכתב 'אין נכון', שמשמע שבדיעבד הסוכה כשרה), יש להעמיד מבעד לשלוש מהמחיצות קנים או לקשור חוטים אחד למעלה מהשני, עד לגובה עשרה טפחים (1 מטר, לחומרא כשיטת החזו"א), באופן שבו המרחק שבין חוט לחוט יהיה פחות משלשה טפחים (24 ס"מ, לחומרא כשיטת הר"ח נאה), ובדרך זו, ניתן לסמוך על חוטים אלו כדפנות הסוכה בנוסף על הסדינים (היות והקנים הנ"ל הם רק תוספת למחיצות הבדים, נראה כי אין לחשוש בסוכה זו לחומרת המג"א המובאת בסעיף לב).

כט.  כאמור, גובה הדפנות הוא לכל הפחות עשרה טפחים, אולם אין חובה שהמחיצות תגענה לסכך ממש, אלא כל שיש למחיצות גובה עשרה טפחים, אפילו הסכך גבוה מעל המחיצה הרבה (באופן שגובה הסוכה לא יעלה על עשרים אמה וכנ"ל), הסוכה כשרה. על הדפנות להיות סמוכות לסכך מרחק שלא יעלה על שלשה טפחים (שו"ע תרל ס"ט; משנ"ב ס"ק מג).

ל.       הלכה למשה מסיני היא, שגם הדופן השלישית אינה חייבת להיות שלמה, וניתן להסתפק בטפח מרווח (סוכה ו ע"ב). תחילה יש להעמיד שתי דפנות, כאשר אורך כל אחת מהן יהיה לא פחות משבעה טפחים [56 ס"מ] (שו"ע תרל ב). על שתי הדפנות להיות צמודות זו לזו בקרן זווית (בלשון הפוסקים: ב' דעריבן) (רמ"א שם ס"ה; משנ"ב ס"ק כד).

לא.  את הטפח המרווח יש להעמיד במרחק של פחות משלשה טפחים (פחות מ24 ס"מ) בסמוך לדופן המלאה, וכך על פי דין 'לבוד' תיווצר דופן בת ארבעה טפחים, שהוא שיעור של רוב מחיצה כשרה (משנ"ב שם ס"ק ו). על מנת שתהיה הדופן השלישית באורך שבעה טפחים, תיקנו חכמים לעשות את 'צורת הפתח' מהעבר השני של הדופן (שו"ע תרל, ב; משנ""ב ס"ק י). ולכן בקצה הסוכה (במרחק של לא פחות משלשה טפחים, וי"א ארבעה טפחים, שזהו הרוחב המינימאלי של מבנה פתח. ראה: חזו"א, יו"ד קעב,ט), יש להעמיד עמוד נוסף, ומעל שני העמודים (הטפח המרווח והעמוד שבקצה הדופן), יש להניח קנה ובאופן זה לחבר בין שני העמודים (משנ"ב שם ס"ק ו).

לב.   לבוד – ניתן לבנות סוכה שלמה, ממחיצות הבנויות מקנים העומדים או חבלים המתוחים (בצורה אנכית או אופקית) במרחק של פחות משלשה טפחים אחד מהשני, וכן בחבלים או קנים ובלבד שיהיו לסוכה ארבעה דפנות, אולם בסוכה בת שלשה דפנות, לא יועיל דין לבוד באופן הנ"ל (מג"א, הובא במשנ"ב שם ס"ק ז. אמנם בחזו"א עה ס"ק יב, חולק על המג"א ומחמיר גם בארבע דפנות).כאשר המחיצות בנויות משתי וערב יחד (עמודים אנכיים וגם אופקיים), הסוכה תהיה כשרה גם בשלשה דפנות. משום כך ניתן לכתחילה להחשיב מעקה או סורג של מרפסת לדופן (באם התקיימו יתר התנאים), אם יוסיף ויקשור חבלים לרוחב.

לג.    פי התקרה יורד וסותם – אפשרות נוספת להכשיר דופן שלישית (לספרדים לכתחילה, ולאשכנזים בדיעבד): מקום המוקף שלוש מחיצות, אלא שאחת מהן מכוסה בגג (כפי הדבר מצוי במרפסות רבות), באופן שנותרו שתי דפנות כשרות, ורק חלק מהסוכה שראוי לסיכוך, לדעת השו"ע אנו אומרים 'פי התקרה יורד וסותם', ולכן יש להעמיד מתחת לקצה התקרה ובצמוד לשתי הדפנות, שני עמודים בגובה עשרה טפחים, ובדרך זו תיווצר דופן שלישית. לדעת הרמ"א אין לעשות כך, אולם בעל המשנה ברורה הכריע שבדיעבד סוכה זו כשרה (שו"ע ורמ"א תרל ס"ח; משנ"ב שם).

לד.   שלא כמו במחיצות לעניין שבת, בסוכה אין אנו אומרים את הכלל: 'גוד אסיק מחיצתא' (משנ"ב תרל, ס"ק לא).

לה.  יש להקדים את בניית הדפנות להנחת הסכך, משום שיש בכך פסול של 'תעשה ולא מן העשוי' (רמ"א תרל"ה ס"א; משנ"ב ס"ק ט, והביא שם שרוה"פ פוסלים גם בדיעבד).

הסכך

לו.    על מנת שסכך יהיה כשר לסיכוך, יש להקפיד על שלשה תנאים מרכזיים:

התנאי הראשון- שיהיה מין הצומח מן הארץ, אולם דבר שאין צומח מן הקרקע, אף שמקורו ממנה, וכגון מיני מתכות, חומרים פלסטיים או כלי אדמה, אין לסכך בהם (שו"ע תרכט, א; משנ"ב, ס"ק ד; ביה"ל שם ד"ה צומח).

התנאי השני– סכך שאינו ראוי לקבל טומאה, ומשום כך אין לסכך במיני אוכל, כלים שיש להם כלי קיבול (משנ"ב שם ס"ק כג), או שברי כלים (שו"ע שם ס"ב; משנ"ב ס"ק ח. אכן בערוה"ש שם ס"ה, התיר לסכך בשברי כלי כאשר לא ניכר שמקורם בכלים), מחצלת הראויה לשכיבה (שו"ע שם ס"ו)חבילות פשתן (שו"ע שם ס"ה), וכיוצא באלה, אע"פ שגידולם מן הארץ.

התנאי השלישי– על הסכך להיות תלוש ממקורו, ולפיכך כל דבר שמחובר לקרקע, כגון ענפי אילן שעדין מחוברים אליו, אין לסכך בו (שו"ע שם ס"א).

לז.    חכמים הוסיפו וגזרו שלא לסכך בנסרים ברוחב של ארבעה טפחים (32 ס"מ), מפני שהם נראים כמו קרשים של תקרת הבית, וחששו חכמים שנטעה, ובעתיד נשב תחת תקרה ממש (שו"ע שם סי"ח). נסרים אלו פסולים לסיכוך, גם כאשר הפך אותם על צידם, אף שבעובי שלהם אין ארבע טפחים (שם). הגזרה הנ"ל היא רק לגבי נסרים שדומים לתקרת הבית, אולם לגבי ענפי אילן כגון ענפי דקלים, גם אם הם רחבים מארבעה טפחים, הם כשרים לסיכוך (ראה: פסקי תשובות, שם, עמ' שכט).

לח.  בשלחן ערוך כתב, שעל פי המנהג אין לסכך בנסרים כלל, גם כאשר רוחבם פחות מארבעה טפחים, מפני שהסכך במהותו הוא ארעי, ואם יסכך בנסרים, קיים חשש שיסכך באופן שלא יוכלו הגשמים לרדת דרכם (שו"ע שם; משנ"ב ס"ק מט, וכן משום גזרת תקרה).

לט.  אולם כיום המנהג להקל בזה, ובלבד שלא יהיו הנסרים הצרים (פלפונים) מחוברים יחד במסמרים (שעה"צ תרלג, ו), באופן שהכל יחשב לנסר אחד (ראה: שו"ת רבבות אפרים, חלק א, סימן תכא, שציין את דעות המקילים, וקבע שהמיקל יש לו על מי לסמוך).

מ.      מחצלת העשויה לשכיבה, פסולה לסיכוך, מפני שהיא עשויה לקבל טומאת מדרס, אולם מחצלת שעשאוה לסיכוך או למחיצה, כשרה (שו"ע תרכט ס"ו; משנ"ב ס"קיח). משום כך "סכך לנצח", שנעשה במיוחד לסיכוך ולא לשימוש אחר, כשר לסיכוך (שו"ת אבני נזר, סימן תעג; שו"ת אז נדברו, חלק ב, סימן סו; שו"ת שבט הלוי, חלק ו, סימן עד). לכתחילה רצוי לסכך במחצלות שבהם הקנים שבהם ארוגים מסיבי צומח טבעיים שלא עברו עיבוד, שהם כשלעצמם כשרים לסיכוך, ולא במחצלות שארוגות בחוטי פשתן או כותנה שהם פסולים לסיכוך מדרבנן (מבואר במשנ"ב שם ס"ק יג, שחוטים העשויים ממין הצומח אינם מקבלים טומאה, ופסולים רק מדרבנן מפני שנשתנה צורתם, וראה בשו"ת יחוה דעת, חלק א, סימן סד, שהתיר).

מא.עוד גזרו חכמים, שלכתחילה אין לסכך בחומרים שריחם רע, או בענפים שנושרים מהם עלים או חרקים, מחשש שמחמת הריח או נשירת העלים, נצא מן הסוכה (שו"ע שם סי"ד).

מב.    לכתחילה יש לסכך באופן שדרך הסכך יראו כוכבי הלילה, או לפחות יראו דרכו את הכוכבים הגדולים אלו שנראים גם ביום (שו"ע תרלא ס"ג; משנ"ב ס"ק ה). בדיעבד כשרה הסוכה גם כאשר אין הכוכבים או אור השמש נראים דרך הסכך כלל (משנ"ב ס"ק ג; שעה"צ ס"ק ו).

מג.   מטרתו של הסכך הוא להגן מפני השמש, משום כך כל זמן שהוא חוסם את רוב קרני השמש, הסכך כשר. אולם אם מחצית מקרני השמש חודרים דרכו, הסוכה פסולה. הדרך להעריך זאת, היא למדוד את היחס שבין הצל והשמש בסמוך לסכך, מפני שקרני השמש מתרחבות בדרך ירידתן דרך החורים, עד שבסמוך לקרקע, פעמים רבות נראה שחמתה מרובה מצילתה. לכן אם המדידה בסמוך לסכך תראה שזו סוכה שצלתה מרובה מחמתה, הסוכה כשרה (שו"ע שם ס"א). כאשר הסוכה כשרה, גם היושבים מתחת לסכך הדליל, קיימו בישיבתם את מצוות סוכה (משנ"ב ס"ק ג). אכן יש להקפיד שלא ייוצר מצב שבו יהיה בסוכה  אזור בגודל שבעה על שבעה טפחים, כשיעור סוכה קטנה (56 ס"מ על 56 ס"מ), שבו החמה מרובה מהצל, מכיוון שזהו ששיעור זה נחשב למקום חשוב כשלעצמו, והוא אינו בטל ביחס לשאר הסוכה, ומשום כך היושב תחתיו לא יצא ידי חובת מצוות סוכה (רמ"א שם ס"ב; משנ"ב ס"ק ד).

מד.  סכך פסול המצורף לסכך כשר, וכן רווח (אויר) ללא סכך, פחות משלשה טפחים: הסוכה כשרה, ואף הסכך הפסול או הפתח מצטרפים להשלים לשיעור הסוכה (שו"ע תרלב, סעיפים א-ב).

מה.באופן זה ניתן לשבת תחת הסכך הפסול (שו"ע שם ס"א), אולם לגבי רווח, אם הוא בגודל ראשו ורובו, או שהוא לאורך כל הסוכה, אין לשבת תחתיו (רמ"א שם; משנ"ב ס"ק יב).

מו.   כאשר הסכך הפסול הוא בצד הסוכה הסמוך לדופן, והוא פחות מרוחב ארבע אמות, הסוכה כשרה, מפני שאנו מחשיבים את הסכך הפסול כדופן עקומה (שו"ע ורמ"א שם. כאשר הדפנות אינן מגיעות עד לסכך ממש, יש מי שאומר שלא נאמר גם את הכלל של 'גוד אסיק מחיצתא', וגם את הכלל של 'דופן עקומה', ראה: משנ"ב שם ס"ק ד. אכן אם המרחק בין הדופן והסכך הוא פחות משלשה טפחים, הסוכה כשרה מדין לבוד, ובזה ניתן יהיה לצרף את שני הכללים).

מז.   רווח בצד הסוכה סמוך לדופן, והוא פחות משלשה טפחים, הסוכה כשרה, יותר משלשה טפחים, הסוכה פסולה, ואין אנו מחשיבים את הפתח כדופן עקומה, והיושב תחתיו כיושב תחת כיפת השמים מחוץ לסוכה (שם ס"ב).

מח.סכך פסול ברוחב ארבעה טפחים, או רווח ללא סכך ברוחב שלשה טפחים, כאשר הוא במרכז הסוכה ולאורך הסוכה כולה, בסוכה בת שלשה דפנות, הסוכה תתחלק לשניים, באופן שלכל סוכה יהיו שתי דפנות (משנ"ב שם ס"ק ב, יג).

הקישוטים

מט.מצווה לקשט ולנאות את הסוכה, שנאמר 'זה אלי ואנווהו' התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה וכו' (שבת קלג ע"ב), אולם על הקישוטים התלויים על הסכך להיות סמוכים לו בתוך ארבע טפחים הקרובים לו (32 טפחים). באופן זה הקישוטים טפלים לסכך ואינם פוסלים את הסוכה (רמ"א תרכז ס"ד), ומותר אף לשבת תחתיהם(משנ"ב ס"ק י). קישוטים הרחוקים מהסכך ארבעה טפחים, כל זמן שרוחבם אינו עולה על ארבעה טפחים, הקישוטים אינם פוסלים את הסוכה, אולם אין לשבת תחתיהם (משנ"בס"ק טו). 

נ.        בשבת וחג, הקישוטים הם בבחינת מוקצה מחמת מצווה, ומשום כך אין לטלטל אותם בידיים (רמ"א תרלח ס"א), וכנ"ל לגבי קישוטים שנפלו (ביה"ל ד"ה דמוקצים), אלא אם כן הם נפלו על השולחן באופן שמפריע לאכילה (ביה"ל שם ד"ה וביו"ט).

צל סוכה

נא.   המצווה היא לשבת בצל בסוכה, לפיכך סוכה הנעשית מתחת לאילן שצילתו מרובה מחמתו, פסולה (שו"ע תרכו ס"א). כאשר האילן כשלעצמו אינו מיצל, והסוכה שתחתיו צילתה מרובה מחמתה, גם ללא תוספת הצל מהאילן - כשרותה של הסוכה שנוי במחלוקת הפוסקים, ולהלכה יש להחמיר לכתחילה ובדיעבד הסוכה כשרה (ביה"ל שם ד"ה וי"א).

נב.      סוכה תחת גג שהוסרו ממנו הרעפים, או תחת פרגולה, קורות הגג או הפרגולה פסולים לסיכוך, מהטעם של 'תעשה ולא מן העשוי', ומשום כך יש לוודא שהקורות כשלעצמן אינן מצילות, באופן שללא סכך נוסף מעמדה של הסוכה יהיה: חמתה מרובה מצילתה' (משנ"ב שם ס"ק יז. אכן לגבי הסרת הרעפים, יש שהקלו והחשיבו את הסרת הרעפים, כפעולה המכשירה את הקורות עצמן). אם אכן הפרגולה כשלעצמה אינה מצילה, הסוכה תהיה כשרה, וניתן יהיה אף לשבת תחת הקורות עצמן (שעה"צ ס"ק כב).

נג.     יש מי שסובר שיש דין 'לבוד' לחומרא, ולפיו יש לוודא שקורות הפרגולה או חוטי הכביסה שמעל הסוכה, אינם קרובים זה לזה פחות ממרחק שלשה טפחים, מכיוון שבאופן זה יהיה להם דין לבוד, שמחשיבם לקורה אחת רחבה, וכדין סכך פסול ברוחב ארבעה טפחים, שפוסל את הסוכה כולה (ב"ח שם, ועיין במשנ"ב שם ס"ק יז, ובשעה"צ ס"ק כג שהחמיר כמותו לכתחילה). גם לשיטה זו, כאשר סכך כשר מונח בין הקורות הפסולות לסיכוך, לא יהיה בזה דין לבוד (משנ"ב שם). אולם מרבית הפוסקים סבורים שאין דין לבוד לחומרא, ומשום כך אין להחמיר בזה, אא"כ כל הקורות או החוטים מצטרפים יחד לשיעור ארבעה טפחים (מקראי קודש, שם, סימן יב; מנחת שלמה, סימן צא, אות יט).

סוכה היא שמחה עליונה מאד, עד שאינה יכולה להיות קבועה, כי אם דרך ארעי, אבל היא עומדת במקום אחד מפני שגלי האור של השמחה שוטפים, האחד מתעלה ומיד בלי שום הפסק יורד ונשפע השני, החדש, שהוא יותר מאיר ויותר משמח. על כן נראה כאלו הכל היא סוכה אחת, ובאמת כל רגע ורגע ובכל חלק מחלקי הרגע, ישנה סוכה חדשה ממש. ומפני שהשמחה היא בהתחדשות וכאן ההתחדשות היא תמידית, על כן היא זמן שמחתנו (הראי"ה קוק זצ"ל, ערפילי טוהר, עמ' נב).