הלכות יום כיפור

ערב יום הכיפור

א.      עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חברו (שו"ע, תרו, א). משום כך יש לתקן ביום זה את כל ענייני הממון, ולבקש על כך מחילה. לכתחילה יפייס את חברו בעצמו, ואם קשה לו, יוכל לעשות זאת באמצעות שליח (רמב"ם, תשובה ב, ט). לא רק  אנשים זרים יש לפייס, אלא גם את קרובי משפחתו.

ב.       מנהג קדום מזמן הגאונים, שיטהר אדם עצמו בערב יום הכיפורים, ויטבול במקווה או בנהר, לאחר חצות היום (שו"ע שם, ד; חיי אדם שם, ז). במקום שאין מקווה, ניתן לטבול בבריכת שחייה, ובתנאי שאין המים זורמים ממנה החוצה בשעת הטבילה (מו"רהגר"ש דבליצקי, קיצור הלכות מועדים, עמ' פה). בטבילה זו, יש להקפיד יותר מבשאר ימות השנה, ולהסיר כל חשש חציצה מהגוף ומהציפורניים (מטה אפריים שם, ח).

ג.        נהגו רבים מישראל לעשות 'כפרות' בערב יום הכיפורים. יש הלוקחים תרנגול זכר לבן עבור האיש ותרנגולת לבנה עבור האישה (רמ"א, תרה, א), ויש שאינם עושים כפרות באמצעות התרנגול, אלא מפרישים לצדקה סכום כסף בשווי של תרנגול (חיי"א, כלל קמד, ד), ואומרים כסף זה יהא חליפתי תמורתי כפרתי, כסף זה ילך לצדקה ואני אכנס ואלך לחיים טובים וכו'.

ד.       מצווה מן התורה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה, ואמרו חז"ל שכל מי שאוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי (שו"ע, תרד, א). יש מגדולי ישראל שהקפידו לאכול צימוקים במהלך היום, ובדרך זו להרבות באכילה. יש מי שסובר שמצווה זו מתחילה כבר מליל ערב יום כיפורים (של"ה, הובא במג"א, שם ס"ק, א). גם שתייה בכלל המצווה (מג"א שם).

ה.      נהגו רוב ישראל להדליק נרות בערב יום הכיפורים מבעוד יום (ראה: שו"ע, תרי, א; מהרי"ל בדרשותיו), ומברכים על הדלקה זו להדליק נר של יום הכיפורים, ולאחר מכן יש המברכות ברכת שהחיינו, אך הללו יקפידו לא לברך שהחיינו שנית עם החזן לאחר תפילת כל נדרי (שעה"צ, תריט, ז). לאחר הדלקה זו, חל על האישה קדושת יום הכיפורים, משום כך אסור לה לעשות מלאכה, וחלים עליה חמשת העינויים האסורים ביום הכיפורים (כה"ח, תרי, ט).

ו.        נוהגים להדליק נרות נשמה לעילוי נשמת הורים שנפטרו (רמ"א, תרי, ד), וטוב להדליק נר נשמה נוסף עבור ההבדלה במוצאי יו"כ (כדלהלן סעיף יח). וכן נוהגים לפרוס מפה לבנה על השולחן אע"פ שאין אוכלים שם (רמ"א שם).

ז.        חובה מהתורה להוסיף מחול על הקודש, אך אין על כך איסור כרת עד בין השמשות ממש, לפיכך יש להפסיק באכילה במלאכה ובשאר עינויים, מעט קודם כניסת היום (שו"ע תרח, א).

ח.      אם מתעטף בטלית בליל יוה"כ לפני השקיעה (17.21), יש לברך עליה, אך אם שקעה החמה בטרם התעטף, יתעטף בלא ברכה (באה"ט, תריט, ד).

ט.      סעודה מפסקת היא הסעודה האחרונה שלפני הצום. יש להיזהר לאכול אותה בזריזות כדי לסיימה לפני כניסת הצום. אוכלים בה מאכלים קלים, כדי שלא יהיה שבע וגאה כשמתפלל (שו"ע, תרח, ד). נהגו בסעודה זו לטבול את הפרוסה בדבש, לאכול בה בשר עוף, אך להימנע מאכילת דגים (מטה אפרים ס"א; קיצשו"ע, קלא, יב). נוטלים מים אחרונים ואומרים שיר המעלות.

י.        נהגו שהאב והאם מברכים את הבנים קודם לכתם לבית הכנסת (ראה נוסח המלא של הברכה בחיי אדם, כלל קמב, סעיף יט).

יום הכיפורים

יא.     מי שאכל ביום הכיפורים מאכל בכל כמות שהיא, עבר על איסור מן התורה, ואם אכל במזיד מאכל בשיעור של כותבת הגסה (בין 32 ל40 סמ"ק) במשך זמן של כדי אכילת פרס (בין 4 ל 9 דקות), חייב כרת. גם דבר שאינו ראוי למאכל אסור לאוכלו, אך פטור מכרת (משנ"ב, תריב, טו). גם לטעום מבלי לבלוע אסור (שו"ע, תקסז, א).

יב.     אסור לשתות ביוה"כ אפילו כמות קטנה, אולם רק אם שתה משקה בשיעור של כמלוא לוגמיו, חייב כרת (שו"ע, תריב, ט). כל המשקים מצטרפים לשיעור זה, ומשקה נחשב כל שאין צורך ללועסו בעת האכילה. מאכלים ומשקים אינם מצטרפים.

יג.      חולה שיש בו סכנה, אם רופא המומחה בתחום זה קבע שאם לא יאכל יסתכן, מצווה עליו לאכול (שו"ע, תריח, א). אם על פי חוות דעתם של הרופאים, מסוגל החולה להסתפק באכילה 'בשיעורים', יאכל רק על פי השיעורים המפורטים להלן: מאכל - בנפח של 30 סמ"ק, כל 9 דקות לפי הצורך (יש למדוד מערב יוה"כ בכוס 30 גרם מים ולסמן את המידה, ולפי זה למדוד ביו"כ את גודל המאכל המותר). משקה -  בשיעור של 'מלא לוגמיו', ששיעורו בערך 30 גרם משקה, (כל אדם לפי מידת גופו), כל 9 דקות לפי הצורך. אכילה ושתייה אינם מצטרפים, לכן אם זקוק לכך על פי עצת הרופא, יוכל לאכול כשיעור, ומיד לאחר מכן לשתות כשיעור.

יד.     נשים בהריון ומיניקות, מתענות (שו"ע, תריז, א), אלא אם כן יורה להן רופא מומחה אחרת, ואז ניתן לאכול מזון ומשקה בשיעורים, כדלעיל סעיף יג.

טו.    אסור לרחוץ ביוה"כ רחיצה של תענוג, ואפילו אצבע אחת, בין במים חמים בין במים קרים. רחיצה שאינה של תענוג שכל מגמתה היא רק להעביר הזוהמה, נחלקו הפוסקים, ומי שהוא איסטניס ומתקשה מאוד, מותר לו לרחוץ, וישתדל להחמיר (שו"ע תריג, א, ובמג"א ובחיי"א שם). נטילת ידיים בבוקר, רק עד קשרי אצבעותיו, ויברך על נטילת ידיים (שו"ע, שם, ב). נכון ליטול ידיים במוצאי יוה"כ, לפני תפילת ערבית, ג"פ לסירוגין.

טז.    אסור לנעול מנעל של עור, בין אם העור בחלקן העליון של הנעל, ובין אם העור בחלקו התחתון (משנ"ב, תריד, ו).

יז.      כשמשתחווים על הארץ בכריעות שבתפילה, יש לשטוח על הרצפה דבר מה, כגון מפית מגבת וכיו"ב כנגד פניו של המשתחווה, שנאמר: 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה', כלומר אסור להשתחוות אפילו לה' על אבנים, חוץ מאשר בבית המקדש (שו"ע, קלא, ח, ומשנ"ב, ס"ק מ-מא).

מוצאי יום הכיפורים

יח.    במוצאי יום הכיפורים מתפללים תפילת ערבית, ואומרים בה אתה חוננתנו (שו"ע תרכד, א), בהבדלה אין מברכים על הבשמים (שם ס"ב). מברכים ברכת בורא מאורי האש, רק על נר שדלק מערב יום הכיפורים (שו"ע, תרכד, ד, משנ"ב ח-ט).

יט.    נוהגים לקדש את הלבנה במוצאי יום הכיפורים, למרות שכבר הגיע הזמן לכך קודם לכן (רמ"א, תרב, א).

כ.       אוכלים ושמחים במוצאי יו"כ 'דהוי קצת יום טוב', ורצוי להתחיל מיד בבניית הסוכה, לקיים מה שנאמר: 'ילכו מחיל אל חיל' (רמ"א, תרכד, ה).

רבי אומר יוה"כ מכפר בלא תשובה (יומא פה ע"ב)

ביוהכ"פ אין ההשגות מוגבלות, השטן אינו שולט בהן אין ערבוב ובלבול, הנפש מתרחבת והשגותיה עולות לבלי תכלית. סגולת היום אינה טמונה בחובה, גלויה היא לכל אחד מישראל להשיגה. ורבנו הקדוש חדר לפנימיות קדושת יוהכ"פ ולפנימיות קדושת נשמת ישראל וראה שהיום עצמו מביא להרגשת סגולתו בנשמת ישראל. ומתוך כך מגיעה איזו מדה של תשובה, אם ע"י שימת הלב, ואם ע"י התעלות הנשמה, שזהו יסוד התשובה שהיא שיבה לשורש העליון (הרב שלום נתן רענן, בשמן רענן, חלק א, עמ' שטז).

               

                                          גמר חתימה טובה