הלכות ומנהגים לראש השנה

 

ערב ראש השנה

א.             נהגו רבים להתענות בערב ראש השנה[1]. לנוהגים כן, אין צורך לקבל את התענית מראש[2], ואין להשלימה עד לזמן צאת הכוכבים, משום שאין להיכנס ליו"ט בתענית[3]. לפיכך, יש לסיימה מיד לאחר פלג המנחה (שעה ורבע קודם צאת הכוכבים), ורבים נוהגים להתענות עד לזמן מנחה גדולה (חצי שעה לאחר חצות היום)[4].   בזמנינו 'שהדורות חלושים', לא נהגו כולם להתענות בערב ראש השנה[5], ובודאי שמי שלא חש בטוב שלא יתענה, אולם יש שנהגו לפטור את התענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה, כגון: ברית, פדיון הבן או סיום מסכת[6]  .

ב.       לאחר תפילת שחרית של ערב ראש השנה, נוהגים לערוך 'סדר התרת נדרים', בפני שלשה אנשים בוגרים[7], ומותרים אותם דיינים להיות קרובי משפחה זה לזה או למבקש ההתרה[8].

יושם לב: התרת נדרים מועילה אך ורק לנדרים שנשכחו, אולם לגבי הנדרים שמבקש ההתרה עדין זוכר, לא תועיל ההתרה אלא אם כן מבקש ההתרה יפרט את הנדר, לפחות  לאחד מן הדיינים (אם הדיין בקי בהלכות נדרים), ויפתח לו הדיין פתח חרטה כדין[9].

מסירת המודעה שבסוף נוסח התרת נדרים, שכוונתה לבטל את הנדרים להבא, מועילה רק כאשר בזמן הנדר הוא אינו זוכר את המודעה שמסר. אולם אם בעת שנדר זכר את המודעה, ולמרות זאת נדר, נדרו קיים[10].

אישה שאינה מגיעה לבית הכנסת, יכולה לעשות את בעלה שליח על מנת להתיר את נדריה, ויוסיף בעלה בסוף נוסח ההתרה: 'וכן לאשתי', והדיינים ישיבו: 'הכל מותרים לכם'[11].

ג.       ראוי להשתדל ולטבול במקווה בערב ראש השנה, החל משעה קודם חצות היום[12], ויש לטבול שלוש פעמים[13]. מי שאינו יכול לטבול, יוכל לשפוך על עצמו תשעה קבין מים (כ-11 ליטר)[14].

ד.       יש מקומות שנהגו לאחר תפילת שחרית, ללכת להשתטח על קברי צדיקים[15], כדי לבקש רחמים, ובמשנה ברורה כתב: 'אך אל ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש מהשי"ת  שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר'[16]. קודם התחינה ייתן צדקה לעניים[17], וידליק נר לעילוי נשמת הנפטר[18]. אין אומרים 'צידוק הדין' (תפילת אל מלא רחמים) בערב ראש השנה, הואיל ואין אומרים בו תחנון[19].

ה.             יש נוהגים לשלוח מנות לעניים בערב ראש השנה, שנאמר: 'ושלחו מנות לאין נכון לו', ואותו יום ראש השנה היה[20].  

ו.       בהדלקת הנרות מברכת האישה 'להדליק נר של יום טוב' (ויש נוהגים לומר: 'של יום הזיכרון') דעת המשנה ברורה שלכתחילה אין לברך ברכת 'שהחיינו' בהדלקת הנרות, אלא רק בקידוש[21]. אולם המנהג כיום לברך בהדלקה[22].

ראש השנה

ז.       נוהגים לטבול את פרוסת המוציא בדבש[23], ולאחר שטועם ממנה ובולע אומר: 'יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה'[24]. יש שנהגו לטבול את הפרוסה מצד אחד במלח ומצד שני בדבש, או שתי פרוסות שאת האחת טובלים במלח ואת השניה בדבש[25].

וכן נוהגים לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים עליו את אותו היהי רצון[26]. ניתן לומר אותו לפני שמברך או לאחר שטועם, אך לא יפסיק בין הברכה לטעימה.

על התפוח יש לברך ברוך וכו' בורא פרי העץ, על אף שאוכל אותו לאחר שכבר ברך ברכת המוציא ופוטר בכך את הדבש הטפל לו[27].

ח.      אמרו חז"ל: 'לעולם יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה קרא (=דלעת) רוביא (-תלתן) כרתי (=מין בצל) סילקא (=תרד) תמרי (=תמרים)[28]. מיני ירקות ופירות אלו בשמותיהם יש רמז לטוב, ובשעת אכילת כל ירק יאמר: יהי רצון מעניין הרמז שיש בו. כגון: כשאוכל סילקי אומר: 'יהי רצון שיסתלקו שנאנו (נוסח ספרד: אויבינו ושונאינו). כשאוכל כרתי: 'שייכרתו שונאינו'. כמו כן, ניתן וראוי לאכול דברים נוספים שיש בלשונם רמז לסימן טוב והצלחה[29], על מנת להפנים את תחושת יום הדין, ואת הצורך בברכה והצלחה.

ט.      לאחר האכילה נוהגים אנשי מעשה ללמוד את ארבעת הפרקים הראשונים של משניות מסכת ראש השנה[30], ולאחר מכן נוטלים מים אחרונים, אף למי שמקל בזה כל השנה[31].

י.       יש נוהגים שלא לישון כלל ביום ראש השנה[32]על פי הירושלמי: 'מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה'[33]. ויש נוהגים להקל ולישון מחצות היום[34]. וההולך בטל כישן דמי[35].

יא.     יש נוהגים לגמור בכל אחד משני ימי ראש השנה את קריאת ספר תהילים, וטוב מעט בכוונה מהרבה בלא כוונה[36].

יב.     ביום ראשון של ראש השנה, לאחר מנחה, קודם השקיעה[37], הולכים אל המעיין הנהר או בור מים, כדי לומר 'תשליך'[38]. במקום שאין מקור מים חיים, ניתן לומר את סדר התשליך על שפת בור ריק, על אף שכרגע אין בו מים[39]. בשנה בה יום ראשון של ראש השנה, חל בשבת, יש לומר 'תשליך' ביום השני[40].

יג.      בעשרת ימי תשובה אומרים: 'המלך הקדוש' בברכת אתה קדוש, במקום 'האל הקדוש', וכן המלך המשפט בברכת השיבה שופטינו, במקום מלך אוהב צדקה ומשפט. אם טעה ואמר האל הקדוש או שהוא מסופק[41]חוזר לראש התפילה, אלא אם כן נזכר תוך כדי דיבור (ששיעורו משך זמן של שלוש תיבות: שלום עליך רבי) ותיקן מיד ואמר המלך הקדוש[42].

יד.     אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, לבני ספרד הנוהגים על פי דיני השולחן ערוך, יש לנהוג כדלהלן: אם נזכר שטעה (או שהוא מסופק) ונזכר בכך קודם שעקר רגליו בסיום התפילה, חוזר לברכת 'השיבה' ואומר משם ואילך על הסדר, ואם נזכר רק לאחר שעקר רגליו, חוזר לתחילת התפילה.  גם שליח ציבור שטעה בזה עליו לחזור ולהתפלל[43].

לבני אשכנז, הנוהגים על פי פסקי הרמ"א, אין צורך לחזור מכיוון שבכל זאת, גם בסיום של 'מלך אוהב צדקה ומשפט' הוא הזכיר עניין המלך[44]. ולכן, אם נזכר תוך כדי דיבור, יתקן מיד, ואם לא נזכר תוך כדי דיבור ימשיך בתפילתו.

טו.     בראש השנה שחל בשבת יש לומר 'זיכרון תרועה' במקום 'יום תרועה', אולם בדיעבד אין זהמעכ‍ב[45].

מותר וראוי להתפלל על החולים בראש השנה ויום כיפור, אף כשחלים בשבת, וכן מותר לבקש בקשות פרטיות וכלליות, לפי שימים אלו נקבעו לבקשות תחנונים[46].

טז.     הגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה: בברכת אבות –זכרינו לחיים וכו'. בגבורות –מי כמוך. בהודאה –וכתוב לחיים וכו' ובשים שלום –בספר חיים וכו'. אם שכח לאומרם: אם כבר הזכיר את שם ה' של אותה ברכה –אינו חוזר. אולם אם נזכר שטעה לפני שאמר את שם ה' של אותה הברכה - יכול לחזור לתקן[47].

יז.            בקדיש יש לומר: 'לעילא ולעילא' (או 'לעילא לעילא') במקום 'לעילא מן וכו', 'מכל ברכתא' במקום מן כל ברכתא, 'עושה השלום' במקום 'עושה שלום', ואם טעה ולא תיקן מיד, אינו חוזר[48].

יח.          בליל ראשון של ראש השנה, לאחר התפילה, מברך איש את חברו: 'לשנה טובה תיכתב ותיחתם לאלתר לחיים טובים'[49], ולאשה: 'תיכתבי ותחתמי וכו'. וחברו משיב לו: 'וכן למר'[50]. וכן למחרת בשחרית נוהגים לברך בצורה זו, עד חצות היום[51], ומכאן והלאה לא יברך, לפי שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים, ואם יברך אותו בברכה זו לאחר מכן, יהיה זה כאילו מחזיק את חברו כאילו שאינו צדיק גמור ועדיין לא נחתם לטובה.

יט.     תקנה קדומה מזמן הגאונים, היא להימנע מלאכול בראש השנה מאכלים חמוצים או מרים, אולם אין מניעה לאכול מאכלים שתובלו בתיבול חריף[52].

'יש המדקדקים'[53]שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגמטריה 'חטא', אולם במאפה או בתבשיל שמעורבים בהם אגוזים טחונים, שאינם ניכרים כל כך, אלא רק טעמם מורגש, יש להתיר[54].

בספר מעשה רב לגר"א כתב: 'ואין לאכול ענבים בראש השנה והטעם על פי סוד'.

לשמוע קול שופר

כ.       מצוות עשה מהתורה לשמוע תקיעת שופר בראש השנה שנאמר: 'יום תרועה יהיה לכם'[55].

כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה? תשע תקיעות. לפי שנאמר תרועה ביובל (ביום הכיפורים של שנת היובל), ובראש השנה שלוש פעמים, וכל תרועה פשוטה לפניה (תקיעה), ופשוטה לאחריה[56].

מכיוון שהסתפקו חז"ל אם התרועה הנזכרת היא קול גניחה כשברים או קול יללה כעין תרועה, או שניהם יחד כשברים ותרועה, לפיכך מספק יש לתקוע שלוש פעמים תשר"ת, שלוש פעמים תש"ת ושלוש פעמים תר"ת[57].

כא.    התקיעות שמברכים עליהם ושזמנן קודם מוסף, נקראות 'תקיעות דמיושב' ומעיקר הדין על התוקע לעמוד. אולם לציבור השומעים מותר לשבת, אלא שנהגו גם בהם לעמוד[58], אכן, בדיעבד גם אם ישב בתקיעות דמעומד –יצא ידי חובה[59].

כב.     חכמים הוסיפו וחייבו את הציבור לתקוע על סדר הברכות שבתפילת מוסף, במלכויות בזכרונות ובשופרות, והמנהג כיום לתקוע תשר"ת תש"ת ותר"ת בכל סדר[60].

כג.     גם יחיד כשהוא בכלל הציבור עליו לשמעם, ואפילו כשעומד באמצע תפילת לחש, יפסיק מתפילתו וישמע, אלא אם כן הוא באמצע ברכת אבות שלא יפסיק.

כד.     לאחר התפילה אנו נוהגים להוסיף ולתקוע עוד ארבעים קולות, על מנת להשלים למניין מאה קולות, אולם כאמור זהו מנהג ואינו מעיקר הדין[61].

כה.    מעיקר הדין, נשים פטורות משמיעת שופר הואיל וזו מצוות עשה שהזמן גרמא, אולם רוב הנשים קיבלו על עצמן להחמיר ולקיים מצוות תקיעת שופר[62], ולכתחילה רצוי שתשמענה גם את התקיעות של תפילת מוסף, אולם מעיקר הדין די בשמיעת שלושים קולות, דהיינו ג' פעמים תשר"ת, ג' פעמים תש"ת, ג' פעמים תר"ת[63].

כו.     נשים רשאיות לתקוע בראש השנה להוציא את עצמן ולברך בעצמן על התקיעה[64].

כז.     התוקע יכוון להוציא את השומעים ידי חובתם, והשומעים יכוונו לצאת ידי חובת מצוות שמיעת קול שופר[65].

כח.    השומעים צריכים להקפיד ולשמוע היטב את כל הברכה ולכוון לצאת ידי הברכה, ויענו אמן. אין להפסיק באמצע הברכה באמירת ברוך הוא וברוך שמו, ובדיעבד אין זה הפסק אם שמע את כל הברכה[66].

כט.    אין להפסיק בדיבור בין הברכה עד לסיום התקיעות דמיושב, אפילו בענייני תפילות[67], וכן אין להפסיק בשיחה ובדברים בטלים עד לסיום גמר התקיעות דמעומד, אבל יכול להפסיק בין התקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, בענייני התפילות והתקיעות[68].

ל.       קטן לגיל חינוך המצווה, ויודע שיש מצווה לשמוע קול שופר, חייב אביו לחנכו מדרבנן במצוות שופר[69].

יום שני של ראש השנה

לא.       אסור להכין מיום טוב ראשון של ראש השנה, עבור יום טוב שני, בין אם הראשון חל בשבת או בחול. לכן יש להקפיד שלא להדיח את הכלים של סעודות יום א' של ר"ה, אם אין בהם עוד צורך באותו היום, עד לצאת השבת, ורק בליל ב' של ר"ה מותר להדיחם. ומותר בערב להדיח את הכלים גם באמצעות מדיח כלים שיופעל  על ידי שעון שבת, שכן 'גרמא' ביום טוב מותרת[70], והוא הדין ביחס לחימום האוכל או לבישול. אין כל היתר לבשל מיום א' של ר"ה ליום השני.

לב.         כאשר חל יום שני של ראש השנה בערב שבת, יש לעשות 'עירוב תבשילין' ביום רביעי בערב החג, ובאופן זה, מותר יהיה להכין ביום השני של החג (ביום שישי), את צרכי השבת[71]. עירוב זה נעשה  על ידי פת ותבשיל באופן הבא: לפני כניסת החג יש לקחת חלה אחת או שתי מצות (ובלבד שיהיה בהם שיעור כביצה, 54 גרם), ומצרף לחלה או למצות כזית מדבר מבושל (27 גרם), כגון ביצה או בשר, ומברך: ברוך...אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצות ערוב. לאחר הברכה יאמר: בזה הערוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר (=מנר דלוק) ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת[72]. המנהג הוא להשתמש בחלה זו עבור לחם משנה של סעודה שלישית של שבת[73].

לג.         בלילה השני של ראש השנה, לאחר צאת הכוכבים[74], יש להדליק נרות ולברך עליהם[75]. לגבי ברכת שהחיינו בהדלקה זו, ראה לעיל סעיף ו, ולהלן סעיף לה.

לד.        על מנת תהיה אש שממנה נדליק את הנרות של הלילה השני של ראש השנה ואת נרות השבת, יש להכין ביום הרביעי שני נרות נשמה (שדרכם לדלוק יותר מ-24 שעות), את האחד יש להדליק בערב ראש השנה (בשנת תשס"ה, ביום רביעי), ואת השני במוצאי היום הראשון.

לה.       נחלקו הפוסקים אם יש לומר ברכת שהחיינו בליל שני של ראש השנה, הואיל ושני הימים קדושה אחת הם. לכן לכתחילה יש ללבוש בגד חדש, או להניח פרי חדש בעת הקידוש, ויכוון בברכת שהחיינו גם עליו. מ"מ גם אם אין לו פרי חדש, יוכל לברך שהחיינו גם בלעדיו[76].

'קול השופר ביום הגדול והקדוש לאדונינו, מכריז על נצח ישראל, הוא קורא באזנינו את ההכרזה האדירה: אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל ובתקופתנו זאת שצרינו ושוטני נפשנו אומרים "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" (תהילים ג, ה), כמה עמוק צריך להיות בלבנו הרושם של הכרזה המעודדת הזאת'

(הראי"ה קוק זצ"ל, התור, תרצ"ד, גיליון לו).

שנה טובה

כתיבה וחתימה טובה


[1]טור, סימן תקפא בשם מנהג אשכנז, ובספר חיי אדם כתב: 'לפי שערב רה"ש הוא יום אחרון מהשנה וקיבלו חז"ל שכל העושה תשובה יום א' בשנה חשוב כאילו שב כל השנה'.

[2]שו"ע, סימן תקסב, סעיף ב; משנה ברורה, שם ,ס"ק טז.

[3]משנה ברורה, שם; מטה אפרים, סעיף לח.

[4]מחצית השקל, הובא במשנ"ב שם.

[5]כך נראה מדברי החיי אדם , כלל קלח, סעיף א, לעניין תעניות בחודש אלול, ועיין עוד במטה אפרים, סעיף לז.

[6]מגן אברהם, שם, ס"ק ב; משנה ברורה, שם, ס"ק יט.

[7]שערי תשובה, שם , ס"ק ג; חיי אדם, סוף כלל קלח.

[8]שו"ע, יורה דעה, סימן רכח, סעיף ג.

[9]סידור דרך החיים, אלף המגן סק"ק בשם הפוסקים. לגבי הצורך בפתח חרטה, ראה: שו"ע, יורה דעה, סימן רכח.

[10]שו"ע, שם, סימן ריא, סעיף ב; משנה ברורה, סימן תריט, ס"ק ב.

[11]תשובות והנהגות, חלק א, סימן שלח; שו"ת יביע אומר, חלק ב, אורח חיים, סימן ל.

[12]רמ"א, אורח חיים, סימן תקפא, סעיף ד, בשם הכל בו. מש"כ שיש לטבול החל משעה קודם חצות, הוא עלפי החיי אדם כלל קלח, סעיף ו.

[13]מטה משה, סימן תשפח, בשם מהרי"ל והרוקח.

[14]משנה ברורה, שם, ס"ק כו, בשם החיי אדם.

[15]רמ"א שם בשם מהרי"ל.

[16]משנה ברורה, שם, ס"ק כז. בספר פסקי תשובות, הביא שיש חולקים וסוברים שיש לפנות אל הנפטר עצמו, ולבקש ממנו שיעורר רחמים וימליץ טוב בעד החיים, כי המתים יודעים ומצטערים בצער החיים.

[17]רמ"א שם, בשם הכל בו, ובמשנה ברורה שם ס"ק כז.

[18]אלף המגן שג.

[19]רמ"א, יורה דעה, סימן תא, סעיף ו.

[20]פרי חדש, סוף סימן תקפא, על פי הפסוק בנחמיה ח.

[21]משנה ברורה, סימן רסג, ס"ק כג, בשם שערי תשובה, שאילת יעב"ץ, סימן קז וגיליון רע"א, וכן בברכי יוסף שם.במשנה ברורה שם סיכם שאין לברך זמן על ההדלקה, אולם במקום שנהגו, אין למחות בידם. לעמת זאת להלן בסימן תר ס"ק ד, לגבי הדלקת נרות של יום שני, הסתייג מעט וכתב: 'אשה בברכת הדלקה ביום שני תלבש בגד חדש או תניח פרי חדש ואז תוכל לברך שהחיינו'.

[22]בסידור היעב"ץ, וכן במשנה ברורה בסימן רסג שם מקיים את המנהג וכנ"ל.

[23]משנה ברורה, סימן תקפג, ס"ק ג, ובלבוש הביא שכך מנהג אשכנז.

[24]ראה: פסקי תשובות, חלק ו, עמ' רב, שבהרבה קהילות נוהגים לא להזכיר את שם ה' ביהי רצון, והביא שם את מנהג ירושלים לומר: יהי רצון מלפני אבינו שבשמים וכו'. אמנם במשנה ברורה, שם, ס"ק ב, כתב שיש לומר : יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו', ונהר נהר ופשטיה.

[25]טעמי המנהגים, אות תרו. המנהג השני הובא בשו"ת שלמת חיים, חלק א, סימן שמו.

[26]רמ"א, שם, סעיף א.

[27]משנה ברורה שם.

[28]כריתות ו ע"א.

[29]מגן אברהם, חיי אדם קיצור שו"ע שם.

[30]חיי אדם וקיצור שו"ע שם.

[31]מטה אפרים שם.

[32]דין שינה ביום השני דומה ליום הראשון, ויש מקילים בו יותר במיוחד מחצות היום.

[33]רמ"א, שם, סעיף ב; משנה ברורה, שם, ס"ק ט, אולם בירושלמי שלפנינו ליתא.

[34]על פי האר"י הקדוש, הובא על ידי תלמידו המהרח"ו בספר פרי עץ חיים, שער כד, פרק ג; משנ"ב שם.

[35]פרי מגדים, אשל אברהם שם.

[36]חיי אדם ומטה אפרים, תחילת סימן תקצח.

[37]מקור חיים תקפח, ד. אם ובדיעבד כבר שקעה החמה, ניתן עדין לעשות 'תשליך' עד צאת הכוכבים.

[38]רמ"א שם בשם מנהגים.

[39]כף החיים, שם, אות ל, שכך נהגו בבית כנסת המקובלים בירושלים בית אל.

[40]משנה ברורה, סימן תקפב, ס"ק ח.

[41]שמן הסתם אמר כהרגלו בכל השנה, אולם בתפילות ראש השנה ויום כיפורים אין צריך לחזור שמן הסתם אומר על פי       שגרת הלשון של תפילות הימים הנוראים, וספק ברכות להקל.

[42]שו"ע, סימן תקפב, סעיף א.

[43]שו"ת יביע אומר, חלק ב, סימן י.

[44]רמ"א, סימן קיח, סעיף א, ובמשנה ברורה, שם, ס"ק ג.

[45]פרי חדש, סימן תקפב.

[46]שו"ת אז נדברו, חלק יד, סימן כא; אורחות רבנו, חלק ב, עמ' קפא.

[47]שו"ע, שם, סעיף ה; משנה ברורה,שם, ס"ק טז.

[48]מגן אברהם, סימן תקפב, ס"ק ב; משנה ברורה שם ס"ק טז.

[49]טור, סוף סימן תקפב, הביא את מנהג אשכנז, וכ"פ הרמ"א

[50]מקור חיים, שם.

[51]מג"א, שם, סעיף קטן ח, ועל פי הלבוש בסימן תקצו, לאחר ארבע שעות אין לברך.

[52]שיבולי הלקט, רפג, בשם תשובת הגאונים; אבודרהם, כנ"ל; כף החיים, שם, ס"ק יח. משנה ברורה, שם,  ס"ק ה. לגבי דברים חמוצים ראה: ערוך השלחן, שם, סעיף ג.

[53]לשונו של הרמ"א, סימן תקפב, סעיף ב.

[54]שו"ת באר משה, חלק ג, סימן צז, והוסיף שיש שנהגו להחמיר והמחמיר תבוא עליו ברכה.

[55]ראש השנה טז ע"א; רמב"ם, שופר א,א.

[56]שם לג ע"ב; רמב"ם, שם ג,א; טוש"ע, סימן תקצ, סעיף א.

[57]תקנת רבי אבהו, שם, לד ע"א. בתשובת רב האי גאון כתב שחז"ל הנהיגו כך כדי להשוות את מנהג כל המקורות.

[58]מטה אפרים, פרק ה; משנה ברורה, שם, ס"ק ב.

[59]מגן אברהם, שם, ס"ק ב.

[60]ראש השנה טז ע"ב; שם לד ע"ב. לגבי המנהג ראה: כף החיים, שם, שכתב שכך גם עלפי סוד.

[61]תוספות ראש השנה לג ע"ב, בשם הערוך; של"ה, שכך נוהגים המהדרין והאשכנזים בירושלים.

[62]שו"ת רבי עקיבא איגר, סימן א, בהשמטות.

[63]שו"ת רבבות אפרים, חלק א, סימן שצז.

[64]ראש השנה לג ע"א; שו"ע סימן תקפ"ט, סעיף ו.

[65]טוש"ע, סימן תקפח, סעיף ח. אם אחד מהם לא התכוון, עליו לחזור ולשמוע, אולם אין צורך לברך מחדש, ראה: מגן אברהם, סימן תפט, ס"ק ח.

[66]תשובת דבר שמואל, סימן רצא; מגן אברהם, סימן קכד, ס"ק ט. בדיעבד אין זה הפסק, ראה: משנה ברורה שם, ס"א כא.

[67]רי"ף ורא"ש, ראש השנה, פרק ד. וחמורות תקיעות דמיושב מתקיעות דמעומד.

[68]שו"ע, סימן תקצב, סעיף ג, ובמשנה ברורה שם.

[69]ערכין ב ע"ב; ראש השנה לג ע"ב. גיל חינוך לעניין שופר הוא כל קטן לפי חכמתו והבנתו.

[70]רמ"א, סימן תקיד, סעיף ג.

[71]שו"ע סימן תקכז סעיף א.

[72]שו"ע שם סעיף ב,ג; משנה ברורה שם ס"ק ז.

[73]משנ"ב שם ס"ק מח: 'דכיון דאיתעביד בו מצוה חדא ליתעביד בו מצוה אחריתא'.

[74]מטה אפריים, סימן תקצט, סעיף י, משום איסור הכנה מיום ראשון לשני.

[75]משנה ברורה, סימן תקצט, ס"ק ד.

[76]שו"ע, סימן תר, סעיף ב.