אמירת תחנון בבית הכנסת ביום בו מתקיימת ברית מילה

נהגו שלא לומר תחנון בבית בכנסת ביום שבו מתקיימת בבית בכנסת ברית מילה (שו"ע, סימן קלא, סעיף ד), גם כאשר בעלי הברית (אבי הבן המוהל והסנדק) אינם נוכחים בתפילה (משנ"ב, שם, ס"ק כב). וכמו כן, אין אומרים תחנון בתפילה שבה בעלי הברית מתפללים, אף שהברית עצמה מתקיימת במקום אחר (שם).

גם כאשר מדובר בכמה מניינים באותו יום, כולם נפטרים מאמירת תחנון (כה"ח, סימן קעז, שכפשט המשנ"ב שם).

האמור לעיל מתייחס לתפילה באולם שבו נערכת הברית, אולם כאשר הברית מתקיימת באולם השמחות הסמוך לבית הכנסת, או בכל חדר אחר, אין הברית פוטרת מתחנון את המניינים המתפללים בבית הכנסת, אלא אם כן בעלי הברית משתתפים בתפילה (המשנ"ב בס"ק כד מסיק, שעזרת נשים נגררת אחת בית הכנסת, ומשמע שהפטור הוא רק במקום התפילה או הנגרר אליו).

הפטור מאמירת תחנון נמשך מתפילת שחרית שבאותו יום, ועד לתום סעודת המצווה, ומשום כך, אם הסעודה תיערך לאחר תפילת מנחה, אין לומר תחנון, לא בשחרית ולא במנחה. אולם אם הברית נערכה בבוקר, אמנם אין לומר תחנון בשחרית, אולם יש לומר תחנון במנחה (ראה: פס"ת, שם, ס"ק יז. אמנם יש שפוטרים גם בתפילת מנחה, ראה: שם, ובשארית יוסף, חלק ג, קלא, א, אולם אין המנהג כך).

לאחר הסעודה, יש לומר תחנון, גם כאשר בעלי הברית משתתפים בתפילה, אך בעלי הברית עצמם לא יאמרו תחנון בתפילתם (הכרעת המשנ"ב, שם, ס"ק כה, עפ"י מהרש"ל ב"ח וט"ז).